לילה, לבנה
חושבת, הרהורים
כמו רקדנית הפורשת ידיה לצדדים
נוצה, שמרגישה יותר קלה מהרוח
אני נגשת ונוגעת-
בלב עמוק בפנים
נוברת בנבחי נשמתי
תולשת חלקים-
כמו חיה פרועה, המשסעת בשינייה טרף
כמו רוצה להעלים עבר-
ליצור רק עתיד טהור
נקי...
אני הרוח, המעיפה את הנוצה
אצבעותיה העדינות, האינסופיות של הרקדנית
מרחפת בין עבר הווה
בצעדי ריקוד מלטפים
קלילה כל כך בין מחשבות עמוקות,
כואבות יפות
מחזיקה מכחול והוא אותי מוביל
על גבי בד צחור
מתלכלך בכתמי הווה
מתלכלכת...