גודש בא,
כדרכו, בין ירחייך
ואת - את שפיעה
קולחת, את נביעה נאנחת, בוא-בוא-בוא - עכשיו
אלו אינם מלמולי סרק -
המצב חמור מאוד.
לשון תבוא, לשון כצוות התערבות מיידית יחידני ומיומן,
לשוני, בטח, מלחכת,
פנכה? דייסה לדובון!
- תודי שאת כר הדשא שלי או שאני מפסיק -
תצחקקי, שפתיים מהמהמות תודות מעורפלות ורוגשות - למי?
למי מהמהמות שפתיים תודות מעורפלות ונרגשות?
ומי זה שעוקב אחר ההתקדמות שלך
מקרוב, אוה, מכמה קרוב, מבפנים
וקולותייך מבשרים טובות וערבים כלחן אוטוגלידה
מרטיבה כאילו היית כבאית
ואין צריך לומר - נמרצת, תזזיתית, ניידת,
נמלטת ומתגלגלת מפניי, פניי, באופן מילולי,
לאן את בורחת? לאן?
ובאה הנה, לבסוף, להוטה אפרקדן, רגישה למגע יותר
מקלידים של עוגב - מה נשמע?
נשמע אותך נופלת על פי תהום, מתחננת לעוד,
אלתפסיק-אלתפסיק-אלתפסיק  
היכן הרהיטות המפורסמת שלך, אני מתגרה בך -
את נעשית נהירה עוד פחות
לשון תתייר את חריץ הנקביים בואכה שיפולי גו עירום ועריה
שדיים נכונו (שיער מגולח דוקא) ועורף כאדמת טרשים
ליורה, תאווה קדמונית מקרטיקון, את מגבירה את העוצמה, כמעט
אופראית עכשיו,
מי יורה לך לחדול? לא אני, לא אני, לא אני הוא האיש
לעוצרך - אדרבא - אדרבא - אדרבן, בנשיכה לעורף הגא הזה,
בהיפרש כפות על לובן, בהיפרש כפות על לובן רך,
בהתמסר הלובן, בהתעלף הלובן, בהתפעם הלובן תחתיי,  
בשאיפה עמוקה של בושם מעורב בזיעה מעורבת
בתשוקה מעורבת ברגשות מלוא הספקטרום, תחת כנפך,
תשמעי לי, צייתנית עד הקיצוניים שבריגושייך, נערונת, אחרי הכל,

עולם נגלה דרך צוהרך הקרוע לרווחה עכשיו, במו ידיי,
הכל ורוד מבריק, הכל מדיף אותך, הכל מריח אותך,
הכל מהדהד אותך, הכל את,
אבן השתייה תעלה ותציף, מלוא לוגמיי
את לא יכולה יותר, לא עומדת בזה,
אני ועוד איך
בא ועולה, חותר מעלייך ומתחתייך ומצדדייך כמו היית גלשן,
ידי גבר, ידיי, בטח, תתלפפנה, סקרניות ובעלתניות ודעתניות,
אחת בין צווארך לכתפך השמאלית אל שדך הימני
והשנייה בין מותן לצלע, איפה שעדין, ופנימה, עד אתר המשבר -  
הפרק הזה ביחסינו אך החל,
את יודעת - אני עומד למות מרוב - את יודעת,
נכון ...
מה הולך להיות עכשיו,
את יודעת,
נכון?