כך היו מתארים אותה בשירים
וזה מצחיק,
מעט מוזר
כי היה לה מבט כל כך קר
ושיער שחור שברוח לואט
ורגלים דקיקות של רקדנית בלט.
נתתי לה פרח יום אחד
שושנה שצבעה כהה כמו הדם
היא לקחה אותו באצבעות דקיקות
והורד השחיר, וקמל ונעלם.
הרוח המשיכה ללאוט בשערה
כשהיה בחוץ קר בליבה שתיקה שררה
מהלכת בינות חורשים עתיקים
מנתקת במחשבותיה את חוטי החיים.
אני עדיין טוען שזה קצת מוזר
כי בכל זאת,
היה לה מבט כל כך קר
רוצחת, משחררת, גואלת המונים,
אהבתי אותה
את רייבן
גבירת המתים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|