רייבן לאופר / שיר ללא שם. |
רחוק,
במקום בו ידם של בני האנוש אינה
משגת עוד
שוכנת נשמתה
בת האלמוות
של אחרונת האלות.
אני.
היכן שהנחלים זורמים חופשי
והעלים נעים ברוח
בחופשיות
וגלים מתנפצים על החוף
לקול שאונה של שירת הסירנות
ולשונות של אש
חונקות את המזבח
לנשימתה האחרונה
העצורה
של זו שנוצרה מימים ימימה
ובני האדם קטלוה במבטיהם.
שם,
רחוק מכאן,
היכן שקול המלחמה אינו נשמע
נותר רק קול בודד של שפיות
שזועק בחשכה
הנני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|