חשבתי שהמציאות היא אחרת
לא ידעתי שאני כזו עיוורת
חשבתי שמחשבתם של אנשים היא טובה
עד שראיתי את המציאות הקרה שהתפוצצה לי בפנים
לא ידעתי שגברים מילאו ראשם בהבלים
ולא ידעתי שמפיהם אין סוף לשקרים
חשבתי שליטוף בא מתוך אהבה
אז מה,
גם חשבתי שהרג בא רק מתוך סכנה
חשבתי, כן. חשבתי... חשבתי שאני כל כך חכמה.
לא ידעתי שרק אני פה, יחסית לכולם הישרה
עכשיו אני מבינה למה כל ימי נקראתי "תמימה"
למה בעולם כזה אני צריכה להיות?
עולם של הבל והזיות,
סיפורים, שקרים ומעשיות
האין מקום של צדק קיים?
והאם יש כזה דבר הנקרא: "אהבה"?
ולמה לא כולם תמימים,
אחרת באוירה שונה היינו שורים,
הו ...
אלוקים.
מה יהא עימנו, מה יהא?
איך שהעם הזה שלך כל כך קשה,
משאר העולם דרוש הוא להיות שונה,

אך אין הוא.
           
היש צדיק בסדום?...