לי גרינברג / התמכרות |
נאחז במעט שבי נותר
בשר חרוך
וריח של עשן.
אני נושמת אותו לתוך הריאות,
הוא זורם לי בדם
וכואב
וצורב
ומסריח.
הוא פורח בי
יער שלם של פרחים באפור
גדל בתוכי.
אני משתעלת פרפרים בשחור
והיער שבתוכי מת קצת
כי עצוב לו,
כי הוא לבד.
ולוקחת לגימה מהקפה
ומכבה את הסיגריה
והיער ישן,
עד לפעם הבאה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|