אתה נוגע, לא נוגע,
מבט שבוי במבטך,
מן חום מוזר ומשגע,
חודר אלי מתוך גופך.

בתוך תוכי אני נסערת,
גופי רועד מהתרגשות,
אולי זאת אהבה עיוורת?
אולי זה רגע של טיפשות?

מהר קרבות שעות של בוקר,
מתוך הלילה הסוער,
אולי זה יעלה ביוקר?
אולי אסור לי למהר?

אך עם הסער והשקט,
גוברים החום והתשוקה,
אני צמודה ומרותקת,
אני קרובה ורחוקה...

אז מתיקות של שעות הליל,
והחיבוק המלטף,
כמו משכיחים בי את הפחד,
מתוך הרגע הסוחף...

ואז -
אני פשוט זורמת,
וזה כבר לא חשוב לאן,
ולצידך אני נרדמת,
ולצידי אתה נרדם...

עולה השחר והפחד,
לא נעלם ולא עובר,
זה לא רגיל להיות ביחד,
וזה מפחיד להתבגר...


לראשון שלי...
(נכתב בשנת 1999)