טל סיוון / כך זכינו באור מן ההפקר |
מדליק להבה בליבה הניצת
ואש הבוערת בתוך עורקיו
יוצאת במילים וברגש, בכתב
בין הזמן הניצוץ קטן, וכך גם להבתו
עד לרגע שוב גוברת כשמופיעה במבטו
החיוך והקריאה, הנשיקה, הנגיעה
ההרגשה המוכרת, הלהבה שוב נזכרת.
הניצוץ כבר קרב
יום הדין פה אורב
אחר רסיסי להבתו הוא עוקב
ומגיע לפתח להבתה הנצחית
וברווח של שניה
בשניה של רווח
נוצר משניהם פיצוץ עצום
מאלה שנשארים לנצח
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|