הנה מגיע עוד יום שבת, ואני נזכרת איך הייתי אוכלת את המרק הזה
שלך...
גם בקיץ... בשיא החום לא הייתי מוותרת על הטעם המופלא הזה.
לומדת שפה חדשה בשבילך... רק כדי שאוכל לתקשר איתך.
וכשידייך כבר עייפות מדי בשביל להקציף את אותה עוגה אהובה
עליי, אני מכינה אותה בשבילך.
ואת יושבת.
ומסתכלת עליי... גאה בי... לא היית משנה בי כלום.
ככה כמו שאני...
דוחפת עוד כמה שטרות לכיסי...
"תקני לך איזה גלידה או שוקולד או משהו"...
או חולצה...
תמיד היית אומרת כמה שהעיניים הירוקות שלי חודרות אלייך
והתלתלים שלי מקסימים אותך...
ועכשיו...
כדי לראות אותך... אני חייבת לעצום את העיניים... ואת
התלתלים... להניח על הכרית.
ולאט לאט...
הדמות שלך עולה בי שוב...
והטעם של העוגה...
טעם לא נשכח
כמוך...
סבתא