בגלל שאני סנילית אני סוחבת לכל מקום
פנקס עם דפים חלקים ועט שחור או אדום
כל מילה שחולפת מולי, כל רעיון שמנסה לעבור
אני ממהרת ונועצת בדף, מאלצת אותם לעצור.
כשהוא רואה אותי מרוכזת, יושבת בגו מכופף
כותבת ומתעדת מילים, במבט חולמני ומצועף,
הוא צוחק, מחבק ולוחש לי - את כזאת מקרה אבוד
ואומר שלמרות המוזרויות אני יצור ממש חמוד.
אני סוגרת את הפנקס והעט, ולתיק אותם מחזירה
אם הוא היה יודע מה רשום עליו שם - הוא היה מעיף לי סטירה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.