New Stage - Go To Main Page


בקיץ  99 קנה לי אחי דיסק של להקת אבטיפוס, לא היה זה חיזיון
נפוץ, למעשה הדיסק הראשון היה תקליט ולבושתי התנוססה עליו
תמונתו של אחד ג'ייסון דונבון והתרגשתי מ-by the time you read
this letter i'll be miles away from you אבל אבטיפוס היו
כאמור המודל העברי הראשון הקנוי, אותו קיץ הייתי מתעורר בבוקר
עם "במורד הגרון מתחלקת מועקה". ניסיתי לנחש מיהו לעזאזל אותו
עכבר מרחוב אילת 6, זה עם הרגש שזוכר שפעם היא הייתה יפה. בשנת
94 או שאולי הייתה זו 95 הייתה פריחה רצינית של להקות צעירות,
צעקנו בקולי קולות ש"היא היא על הפנים" צרחנו בגרון ניחר תוך
קפיצות היסטריות ש"את לבד לא מספיקה אולי תזמיני חברה ונרקוד
ביחד" משינה התפרקה בסוף 95 זה היה קצת לפני שרצחו את רבין או
שזה היה אחרי? מדהים איך זיכרונות קולקטיבים בשונה מהאישיים לא
נתפסים לכרונולוגיה מדויקת לא כמו למשל שהיתי עם אהבת נעורי,
חווה רגשות שלא הכרתי בתוכי עד אז, ועם קיבוצניקית שחנכה אותי
לראות כמה עוד לא חוויתי כלום, או עם מתנדבת שלימדה אותי עד
כמה גדול קסמו של הכיבוש הזר. את זה אנחנו זוכרים הכי טוב. אבל
בקיץ 94 הייתי חכם והייתי גם בדרך להיות.
שנה קודם לכן הוציאה להקת טיפקס את אלבומה השני ושרה בקלילות
על סופה של האהבה, מלודיה דביקה סטייל "תדעי לך שהיו בנינו כמה
רגעים, נורא קצרים אבל מאוד יפים" עשר שנים אחרי, אותו קובי
אוז עם זקן צרפתי והשלמה עם קרחת שר "אם תעזבי אותי אני אמות"
הדור שלנו מקצין, הדור שלנו מתעדן, הדור שלנו מתפכח. גם יובל
בנאי שינה את הטקסט למשהו קטן וטוב.
בסתיו 04 ישנתי לילה אחד עם אחת משתי האכזבות הכי גדולות שלי,
האיש ששר לי עשור קודם שמיליוני אנשים לבד שאל דמות עלומה מי
אוהב אותה יותר ממנו, בסתיו 04 גיחכתי מהאירוניה שאותו איש
עצמו מצחיק מישהי כשהיא עצובה, התעדנו? אמרתי, בסתיו 04 ישנתי
גם עם אותה אהבת נעורים ראשונה. האיש ששאל אותנו באותו רחוב תל
אביבי כשתינינו אהבים מי יעז להתחיל עם פלורנטין ספד לחברו
המנוח מפרדס חנה-כרכור. בסתיו 04 הבנתי שהמלחמה ארוכת טווח
היא, בסתיו 04 הבנתי יותר ממה שיכולתי להכיל והייתי במקום שגם
יודע מה לעשות עם זה.
באמצע העשור הזה בחורף 99 הרגשתי לבד. הייתי עם אישה שהתחברה
לטקסטים של מדונה, עם אישה קטנה שצרחה ג'ו קוקר בגרון ניחר,
אותה אחת שכאשר להקה צעירה גם היא בדרך להיות, שאלה מי אמר לה
שהיא מוזרה הגיבה על אמירה כללית שלי בדבר קור מקפיא אשכים בלב
המדבר, בנון שלאנטיות, שתחתון יכול להוות פיתרון טוב. את האישה
הפסקתי לאהוב חצי שנה קודם, כשבחור שבקיץ 94 הצחיק אותנו עם
פרווה מנומרת ושרשרת החליט לממש את הכישרון שלו והתפוצץ לנו
בפרצוף בקולנוע גשום עם עפולה אקספרס ואנשים התחילו לכבות
ברחובות את הניאון.
במרכז בליבם של אנשים אחרים, תרצו בגרונותיהם של אחרים, לבלבה
עונה אחרת, אביב, ששרה על רחובות ללא בית, על לב בעל ארבע
עונות, כיום הוא מוכר ביסלי, כבר אז הוא ידע שאהבנו כמו שלא
נאהב עוד לעולם. התפכחנו אמרתי.
בסתיו 01 פרצה כאן אינתיפאדה ושינתה סדרי עולם רגע לפני הגשם
קראו לצלף אחד למילואים, ורגע אחרי הייתי בגופה של נערתו, חורף
01 היה חורף ללא רחמים גשם שטף מכל עבר, הייתי יכול לשמוע את
הרעמים כל לילה ולזהות הבזקים של פלשים, זה היה כאשר אלוהים
החליט לשלוח צוות מודיעין שיצלם איך עירו של אברהם אבינו הופכת
בחורף אחד לסדום, אני הייתי עם אישה שלא שלי, ועם אישה נשואה
כשהילד בחדר ליד, אלוהים פתח מחברת וכיוון את עצמו לסגור
חשבון, בחורף 01 אותה להקת אבטיפוס שאלה "איך עושים מים"
והתפרקה. סתיו 01 גיבש אותי למקום שממנו אין דרך חזרה.
שנה קודם לכן סבי החזיר נשמתו לבורא, היה איש וולגרי סבי
המנוח, בן 92 במותו. לילה אחד כשחזרנו מארוחת ערב משפחתית
והסתבכתי עם המנעול בחדר המדרגות החשוך הוא המהם באנגלית משהו
על הקושי במציאת חור ללא סבך שיערות סביבו. בסתיו 2000
הסתובבתי לחבק אותו, הוא היה כל כך רזה מהסרטן שאכל אותו,
הרמתי אותו בידיים שלי והצמדתי לו נשיקה על היציאה השנונה שלו
בסתיו 2000. סבא שלי אמר לי שהוא מודאג בגללי, שאל מי לעזאזל
ישמור עלי אחרי שהוא ילך, בסתיו 2000 עניתי לו שאני יודע לשמור
על עצמי. "איזה יודע" הוא ענה, גנח בכאב והסתגר בחדרו.
אותה שנה פלרטטתי עם להקה ששרה על שקט ואנשים שמסתגרים
ומשאירים רחובות קרים, קרים קרים, לקח לי עוד שנתיים כדי שהשיר
הזה יחלחל לי בתוך הנימים, חלחול של הבנה, ב-2001 רק הערכתי
כאיש שהתחיל רומן עם אהבה בלתי אפשרית וגדולה, את היכולת של
הכנסייה לשגול את העברית בתשוקה, כאב וחמלה. יהיה זה רק בחורף
04 כשאני אשב עם נערה מאוהבת אולי האחרונה נכון להיום שמסתכלת
בי בעיניים טובות, עיניים מאמינות כשהכנסייה תתוודה במועדון
דרומי מול עשרות משועממים כי אין שום דבר סקסי ברוק'נרול, תדרך
על הפצעים שלי ותספר שלפעמים אין מקום לשירה ותקנח באלוהים
משעמם אותי, אמרתי משהו על זה שהדור שלנו נשבר?



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 20/12/04 2:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שמעון פיטוסי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה