טרןף שינה חזיתי
איך לילותי נמסים אל תוך בוקר אפרורי
בשלהי קיץ לוהט ומתייסר
על משכבי
נאבק לנשום שוב את אויר הכרך
העיר עטפה אותי
גביעי יין ריקים עדי שכרות ליל אמש
חלון אפור זועף מאיים לטרוף השמש
קרניים לה ולא תאיר
חשכת ליבי, מכיר
חדרי נפשי מקיא -
לקיר
לקום להתרוקן, נפלתי
חלל החדר מתהפך
בקרבי החזקתי
את עצמי עטפתי
ברכות ראשי הנחתי
על הכר.
נפשי יצאה לתור
אחר מקום שקט
לבי עמד מלכת
כל גופי רוטט
חיי עמדו מנגד
הכל שוב מתמוטט
טרוף שינה חזרתי אל החושך
מבחוץ עלה עוד יום שתוף תקווה ויזע
אין זה ענייני כלל ועיקר
אני פה!
כואב ברכותי
הקאתי, את העיר מעלי |
