היום
אחרי שבגרותי כבר בשלה
כדי שאדבר עליה
אומר שהיום
הבנתי שכל העולם פועל בשבילי.
ואני יכול לצחוק עליו
כי הוא שלי
וכי מגיעה לו מכה קלה בישבן
לזירוז תהליכים אינהרמוניים.

אני יכול לצחוק על הדם שנשפך
ועל אנשים שמתים
ומשפחות אבלות ישמעו
את קול צחוקי
חזק מהרגיל.

אני יכול ללגלג
על חולי סרטן ואיידס
ולשכנע אותם
שאין להם סיכוי
או אפילו סיכויון
לחיות בעולם שכזה, רק שלי.

אני סוף סוף אבעט
באנשים בכיסאות גלגלים
בלי נקיפות מצפון.
וסוף סוף אחתוך לכלבים
ת' רגליים בסכין יפנית חלודה.

כמו הייתי אריה רעב
בלי רחמים
ואתם איילה נאבקת על חייה
שבמילא אין להם משמעות.
כמו הייתי אוחז בנשק קל
(כנראה פצצה גרעינית
חדישה ביותר),
המשגר על גבי
ונדמה כי לא כבד הוא
כי הכל טוב כשנהנים.

אני מכוון אליכם את הנשק
אצבע על ההדק
מוכנה לירייה
זה רק תלוי כמה תרעד
ואז אשמיד חצי עולם.

העולם קיים בשבילי
ואני רשאי לפגוע בו
והייתי ציפור דורסת
ואתם הייתם לעיניי כשפן סלעים.

אך כשאתם פוגעים בי
זה כואב
ולא בסדר ככה לנהוג.
אל תאמרו לי אדיוט
אל תגעו בי, אפילו לא קלות.
ודי נמאס שכולכם
עובדים עליי בעיניים,
וחושבים שזה מצחיק.