פעם היית שם.
פעם קראת בשמי,
כנושא את שם הרוח.
היית מתפתל בזרועותיי,
רק כדי להרגיש את גופי נאבק.
פעם היית לוחש לי מילים,
שהיה בהן כדי לשבור את נפשי
לרסיסים.
והיית בונה מהן ארמון בדולח.
ויסודות חיי היו בידיך.
וחדרי ליבי היו לחדרים בארמנוך.
והבדולח היה כל-כך שקוף.
כל כך צלול.
והיית רואה אל תוך תוכי,
ופולש אל נבכי נשמתי.

פעם יכולת להסיר מעלי את החושך,
ולהסות את הצרחות שבראשי.
הית מביא לי שקט.
היית נותן לי כוח.
היית נותן לי חיים.
היית יודע מבלי לשאול,
שאני זקוקה לך כמו אוויר לנשימה,
ומגרש את הספק במבט אחד.
פעם היית שולח זרועות ארוכות של חיבה,
ונוגע בכל המקומות האסורים.
ומקשיב,
ומרגיע,
ומשכיח הכול.

פעם היית כאן.
איפה אתה עכשיו?