רקיע אפור של סתיו מסמא את עיני הבוקר
כמו סנוור-פניך אחר לילה עמוס אמיתות רכוסות
וכל עצת כנות זרה עולה כעת ביוקר,
כשאני המשלמת וידיי לא מכוסות
ענן שחור יחיד מעל ביתי, כמו בסרט מצוייר
ממיס את שנותר משברי-המעות
ואני, בדרכי, שוב לומדת לאמר:
עדיף לקמוץ במילים מאשר להרבות בדמעות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.