חלק א':
הטבע הנשי שונה מן הטבע הגברי בכך שהאישה מאכלסת דואליות והגבר
הינו חד-קוטבי.
האישה מורכבת ורבת פנים מן הגבר. מושגת ולא מושגת, פראית
ומתורבתת, נאמנה וחופשית. מובנת ולא מובנת. אך התרבות שלנו לא
מוכנה לאפשר לאישה לקבל עצמה עם הדו קוטביות שבה. לקבל אותה עם
שני קטבים נוגדים. והיא מכריחה אותה לבחור בקוטב אחד על חשבון
השני. זה גורם לה לפיצול פנימי, אמביוולנטיות וקונפליקט. מה
שגורם לה לחיות בשקר עצמי, מה שמביא וגורם לה לייסורי מצפון
ותחושת זילות עצמית. הפיצול הזה בין פני החוץ  (קוטב אחד,
בלבד, הוא רק חיובי), ובין הפנים (שני קטבים נוגדים) - גורם לה
לתחושה שהיא לא אמינה ולא שווה, מה שמוביל לדימוי עצמי נמוך.
אם האישה מקבלת את עצמה  - היא חווה את הסתירה הפנימית לא
כסתירה כלל, אלא כשני חלקים של אותו שלם. אך אם יש לה דימוי
עצמי נמוך, היא יוצאת נגד עצמה ושוללת קוטב אחד על חשבון השני.


גבר ואישה ביחד הם משולש. היא בסיס המשולש, מאכלסת את שני
הקודקודים הנמוכים; הוא את הקודקוד העליון. היא נותנת בסיס,
הוא נותן כיוון. הבסיס מורכב מפלוס ומינוס, והקודקוד העליון
נייטרלי. האישה תמיד סובייקטיבית; הגבר חייב להיות חסר פניות,
לא אישי, מכוונן כלפי מטרה.
נשים דואליות, גברים סינגולאריים. נשים דו-קוטביות, כי כל דבר
בפנימיותו הוא דואלי. גברים הם סינגולריים, כי כל דבר שפונה
כלפי חוץ הוא עם קצה אחד. האישה היא הבסיס והפנים. הגבר הוא
הראש והחץ, שניהם מכווננים החוצה.  
החברה היא שגורמת לאישה לפיצול בינה לבין עצמה. כי החברה מונעת
על ידי מוח גברי, שרואה את המציאות כחד קוטבית. וחוץ מזה, הגבר
רוצה לשלוט, והוא יודע שאם ייצור פירוד פנימי באישה - זה יחליש
אותה.
וברגע שהחברה מצליחה לגרום לאישה לוותר על קוטב אחד, היא
מוחלשת ומגורשת ממרכז הכובד שלה. על כן, אם היא רוצה להיות
חזקה - עליה לשמור בכל מחיר על הומוגניות דו-קוטבית ולהיות
שלמה עם זה שיש בה ניגודים.

חלק ב':
אחד מן הקיטובים היותר בולטים באישה הוא הקיטוב בין יצריות
לאיפוק וקרירות. כלפי חוץ היא מציגה אספקט אחד (גבוה, אצילי,
מאופק, שכלי, בעל שליטה), אך יודעת בתוכה כי דווקא האספקט השני
הוא שמעניין אותה (יצריות ומיניות פראית). הפיצול הזה בין
הקטבים הללו גורם לה להציג אספקט אחד (שליטה עצמית, נאורות)
כלפי חוץ ולהעדיף אספקט אחר (מיניות ויצריות) כלפי פנים.
והמקום בו הקוטביות הזו, בין יצריות לשליטה עצמית,  באה לביטוי
מסובך ובעייתי, הוא ביחס לגבר. היא נמשכת אליו יצרית וגם
נפשית. הגבר בעיקר נמשך יצרית. היא יכולה להימשך לנפשו
ולאישיותו (אם רמתה האישית גבוהה), או לעוצמה המעמדית שלו, (אם
רמתה האישית נמוכה). (ועל עניין הרמות, מיד בהמשך).
הנשים מבולבלות, הן מדחיקות הדחקה כפולה. מצד אחד הן לא אמורות
להראות משיכה פיזית, אלא לבחור בסטאטוס, השכלה, מעמד חברתי
וכו'. אך בתוכן זה פחות חשוב להן, הן חשות שדווקא החלק היצרי
חשוב. ואז יש להן קונפליקט, בין החלק שהחברה תכנתה אצלן, ובין
היצריות שלהן עצמן. הן יודעות שאם תבחרנה ביצר הן תקבלנה
סטיגמה, ועל כן ככל שהדימוי העצמי שלה נמוך יותר היא תיתן ליצר
פחות ממשל, ותעדיף פרמטרים כביכול נעלים יותר.

חלק ג':
עד כאן הדברים ברמה הרגילה. אך הפרדיגמה הזו משתרעת, כאמור, על
שני מישורים, שתי רמות; ברמה הנמוכה, הקוטביות היא בין היצר
לבין הנורמה החברתית, ברמה הגבוהה זה בין היצר לבין הנפש
והתודעה. ברמה נמוכה האישה מתלבטת בין היצר ובין הנורמה
החברתית, ברמה גבוהה (של עצמה) היא מתלבטת בין היצר לבין נפשו
ותודעתו של הגבר.
ברמה הנמוכה היא נמשכת ייצרית אך מתלבטת בין זה ובין העדפה של
השכלה, מעמד חברתי וכו'. ברמה הגבוהה ההתלבטות תהיה בין משיכה
גופנית לבין העדפה של הקליבר התודעתי של הגבר. ברמה נמוכה היא
נמשכת לעוצמה חברתית, ברמה גבוהה יותר לעוצמה אישית, פנימית.
גם לגבר יש רמות, אך זה לא משפיע על המשיכה שלו לאישה. משיכתו
נותרת יצרית, כל שמשתנה אצלו הוא שברמה הנמוכה הוא רוצה שיפחה
וברמה גבוהה שותפה לדרך.  
ובחזרה לאישה: ברמה הנמוכה, לאישה יש את הבחירה בין המסכה
החברתית של הגבר לבין מקסמי גופו. ברמה הגבוהה, זה בין רוחניות
ותודעה ערה לבין מקסמי גופו. הקוטביות נותרת, היצריות נותרת,
רק שהפן החברתי החיצוני מחליף עצמו בפן הפנימי האישי של הגבר.

אם האישה מצויה ברמה גבוהה מבחינת התפתחותה, בגרותה ובשלותה
האישית, כאישה ואדם - היא תידלק מגבר בעל תודעה גבוהה; אם היא
ברמה נמוכה ולא מודעת לעצמה - היא תעדיף את המסכה החברתית שלו.
בשני המקרים יש לה סתירה בין הקוטב הנעלה יותר ובין המשיכה
היצרית. בשני המקרים נראה לה שעליה להעדיף את הקוטב הלא-יצרי.

אם יש לה דימוי עצמי גבוה, והיא מקבלת את עצמה, היא תיצור
סינרגיה בין שני הקטבים, ותקבל עצמה כשלמות.

כך שלאישה יש שתי בעיות במשיכתה לגברים: האחת בעיית רמה,
והשנייה בעיית דימוי עצמי.

א. בעיית רמה:
האם לציית לקוד החברתי, או להימשך לאישיות של הגבר. ברמה גבוהה
היא נמשכת לאישיותו, למצב התודעה שלו, למה שחי בו כאדם וכגבר.
ברמה נמוכה היא תימשך למיצוב החברתי שלו; להשכלה, לסטאטוס שלו,
למה אומרים עליו אחרים.
במידה ותינשא לגבר בגלל קוד חברתי, היא תחיה חייה עמו או בשקר
עצמי או באכזבה נמשכת. אלא אם כן הוא יכול לפצות אותה במישור
היצרי (אך אם הוא הגיע להישגים במישור הסטאטוטורי חברתי, בדרך
כלל זה בא על חשבון החלק היצרי שבו).  
ב. בעיה של דימוי עצמי:
האם לרדת על עצמה בגלל שהיא כה ייצרתי, או לנסות ולשלב את זה
עם הקוטב השני.
כללית, אדם אף פעם לא מקבל עצמו, אלא אם כן הוא מוכן להכיר
בסתירות פנימיות שבו, כאחדות שלמה. האדם השלם הוא זה המקבל את
הסתירות באישיותו כמכלול. האדם המפוצל, שלא מקבל עצמו, תמיד
מעדיף קוטב אחד באישיותו על פני הקוטב האחר. והאישה כמעט תמיד
נופלת בפח הזה משתי סיבות, האחת יש לי דימוי עצמי נמוך בגלל
שהחברה הגברית משדרת לה שהיא פחות מן הגבר. והסיבה השנייה יותר
אובייקטיבית: יש לה יותר קטבים מאשר לגבר ועל כן יותר סתירות
פנימיות לכאורה.
האישה בעלת הדימוי העצמי הגבוה מקבלת את שני הקטבים שבה, מבלי
לחוש בושה או קונפליקט פנימי.

כך שהבעיה עבור האישה היא כפולה:
א. בעיית רמה: לבחור בין ציות לקוד החברתי או לאישיות של הגבר
בפני עצמו.
ב. בעיית דימוי עצמי: האם היא מקבלת את שני הפנים באישיותה
כשני חלקים משלם? האם היא מקבלת את היצריות האדירה שבה כחלק
לגיטימי מחייה, כזה שלא סותר את הקוטב השני, אלא משלים אותו?

בעניין הרמה, זה עניין של בשלות ובגרות אישית שלה כאדם; ככל
שהיא בשלה, בוגרת ומפותחת יותר כאדם, כך תמשך יותר לאישיותו
ותודעתו ופחות למסכה החברתית שלו.
ובעניין הדימוי העצמי: ככל שיהיה לה דימוי עצמי גבוה יותר, כך
יהיו לה פחות קונפליקטים פנימיים ותוכל לקבל את היצריות של
עצמה כחלק שלא רק שלא סותר את החלקים הגבוהים שבה (נפש ותודעה)
אלא דווקא משלים אותם.

רוב הנשים לא מקבלות את עצמן, וסובלות מדימוי עצמי נמוך, מה
שמוביל לפיצול פנימי שכתוצאה ממנו הן מכחישות בדרך כלל את הצד
היצרי שבן (שדרך אגב, הוא הרבה יותר עוצמתי מזה של הגבר. לגבר
עוצמה ייצרית חיצונית וקצרת טווח; לאישה עוצמה ייצרית פנימית
ובעלת טווח רחב וארוך הרבה יותר).
בפיצול הפנימי הן בדרך כלל מוותרות על היצריות, ובבחירה
החיצונית בגבר הן תסבולנה את האכזבה שבגילוי הריקנות שמתחת
למסכה שלו. ועל כן נשים סובלות בדרך כלל מתחושת החמצה גדולה
בחייהן האישיים בכל הנוגע לבחירתן וחייהן עם גברים.
לגברים יש צרכים נמוכים ופשוטים ביחס לנשים שעימן: תצוגה למען
החברה, סיפוק יצרי, ותמיכה רגשית. (בסדר זה: הראשון הכי חשוב,
האחרון הכי פחות חשוב להם).
האישה הרבה יותר מורכבת; והחברה לא מקבלת אותה על המורכבות
שבה, ודורשת ממנה לבחור בקוטב הנאור יותר כביכול על פני הקוטב
היצרי. ואז האישה חיה עם תסכול כפול: האחד, הגבר שאיתה הוא
יותר מסכה מאשר אישיות בפני עצמה; והתסכול השני, היצריות
האדירה שבה לא מגיעה כמעט אף פעם לסיפוק מלא.
ועם זאת ישנה דרך; עליה ראשית לקבל עצמה כייצור יצרי שהיצריות
שבו לא סותרת את הקוטב הגבוה של המשיכה לנפש והתודעה. ושנית,
עליה לעבוד על עצמה, להתפתח ולהבשיל כאדם וכאישה. ואז אם תמצא
ותבחר גבר שגם הוא התפתח מעבר למסכה החברתית, והצליח לפתח
בעצמו תודעה ואישיות בשלה - יקרה לה הנפלא מכל: התודעה המפותחת
שלו תצליח להדליק אותה גם ברמת הנפש וגם ברמת היצר, וכל כולה
תתלקח באש גדולה.
בתוכה, בתוך תוכה, כל אישה יודעת שזה אפשרי; מעטות מאוד, אם
בכלל, יכולות להגיע לכך. ראשית, כי עליהן לאחות את הפיצול
הפנימי. שנית, עליהן להגיע לבשלות נפשית ובגרות אישית.
ושלישית, עליהן למצוא את הגבר שבעצמו הגיע לבשלות אישית
ותודעתית.
כל אחד מהם הוא כמעט בחזקת בלתי אפשרי כשלעצמו, שלושתם ביחד -
לא כל שכן.

גבריאל רעם,
7.11.2004