"כן, אפשר לעזור לכם? אתם רוצים לראיין אותי, לחדשות? לא תודה.
ממש לא מתאים לי, גם בלי מצלמות בבקשה. מזמן לא ביקרתי במספרה
ואני נראית זוועה. אבל אתם מוזמנים להיכנס, הנה שם בפינה יש
הרבה מקום. היכנסו, אכין לכם קפה מעולה.  אתם רואים שבית הקפה
שלנו לא עמוס עכשיו, אבל ג'ורג'ה כרגיל מאחרת, אז לא אוכל
להתפנות אליכם. כן, ברוך השם יש פרנסה. אולי אחר-כך נראה, טוב.
אז מה תשתו? רגע אני רושמת, שלוש קפה, שתיים תה עם לימון אחד
עם נענע, מישהו רוצה עוגה? לא? חבל, יש לנו עוגות טובות.

כן, רגע אנקה לכם את השולחן. מוחי, בוא תאסוף את הכלים. וגם את
הניירות מכאן מלמטה. איזה אנשים לא מחונכים. באים זורקים את
הניירות שלהם, כאילו שיש כאן צבא של משרתים שינקה אחריהם. אוי
תראו ג'ורג'ה הגיעה. בוקר טוב נסיכה, יפה שהואלת להגיע. עכשיו
אוכל להתפנות אל האדונים הנכבדים האלה מהטלוויזיה כן, הם באו
לראיין במיוחד אותי. אז תביאי  גם לי כוס קפה  מהגדולים, עם
עוגת תפוחים חמה ואל תשכחי את הגלידה בצד. יופי מותק. אז עכשיו
אני כולי שלכם.

נכון שהקפה היה טוב? אז אתם רוצים לשמוע מה קרה. טוב אבל בלי
רמקולים ובלי מצלמות אוקיי. לא, לא רוצה להיות מפורסמת. מה אני
צריכה צרות עוד יגידו עלי שאני משתפי"ת. אז ככה.

כל  יום בערך בשעה אחת, מגיעים  כל החברה מהמפעל ממול לאכול.
הכי אני מחבבת את יקי. בחור שקט כזה וצנוע. אף פעם לא שולח
ידיים, אפילו לא מתלוצץ. תמיד מזמין כוס קפה אספרסו קצר
וסנדוויץ' שיפון עם נקניק פסטרמה  על מיונז'. כמה פעמים הצעתי
לו תחליף.  אמרתי יקי תוסיף עגבניה, שנה את הלחם או אפילו ירחם
השם,  תזמין פעם סנדוויץ' עם גבינה, אבל יקי בשלו.  אתם
יודעים, כזה בחור עקשן. יודע הכי טוב מה טוב בשבילו ולא יעזור
כלום. הבנות שעובדות איתי טוענות שהוא, אתם יודעים, מתרומם.
אבל אני משוכנעת שהן טועות. ראיתי איך הוא לפעמים מסתכל על
הרגליים של ז'קלין כשהיא לא שמה לב, או אפילו על שביל-החלב
שלי. ותאמינו לי, אני יודעת על מה אני מדברת. האמת שכמה פעמים
רמזתי לו שאני מחבבת אותו, אבל הוא עשה עצמו כלא רואה, כזה
תמים ונאיבי אולי מחכה לחתונה? אני חושבת שהוא בתול, אבל לא
נשבעת בספר התורה על זה.

עכשיו אתם מבינים כמה הייתי המומה כשבאו וסיפרו מה קרה?  מי
היה מאמין על יקי? אחרי ששמעתי את הסיפור  בפעם הראשונה,
ת'עלפתי. כשראיתי את המשטרה, ת'עלפתי, ועכשיו אני מחכה לצלצול
ממי?  מיקי, נכון. חסר לו שלא יזמין אותי. אז אני עם האוזן על
הטלפון ומחכה.   עכשיו אתם מבינים למה אני לא רוצה טלוויזיה
ומצלמות? מה אני צריכה שמחר יתפסו אותי? אני בטוחה שלמרות הכל
הוא בסוף יתקשר אלי. הרי  אני הייתי האדם הכי קרוב שהיה לו אי
פעם. בעצם האישה הכי קרובה .

אז אני מחכה בסבלנות. אפילו ארזתי לי מזוודה קטנה ליתר בטחון,
כי אם יתקשר אצטרך לצאת מיד, אפילו תכננתי לי את דרך המילוט.
לא דרך נמל התעופה חס וחלילה. לא, לא אגלה לכם, מה אתם חושבים
שאני מטומטמת לגמרי?

אז למה אני מחכה? רק לצלצול טלפון מיקי. אני חושבת שיצלצל אלי
מברזיל או מארגנטינה כי משתי המדינות האלה אין למדינה  הסכם
הסגרה, לא. אני לא חושבת שנסע לרוסיה למרות שגם ששם איש לא
ימצא אותו. אבל יקי, מה פתאום. לא ידע מילה רוסית. טוב, גם
ספרדית לא ידע בקושי דיבר אנגלית, אולי קצת צרפתית וכמובן
אנגלית. בעצם ידע ככה-ככה אבל תאמינו לי. כיום כבר לא צריך
לדאוג לשום דבר.

טוב, אני מקשקשת ומקשקשת ואתם אפילו לא יודעים על מה אני מדברת
נכון? אז תשימו את המיקרופון שלכם קרוב לפה שלי. ככה ואת
הפרוז'קטור תזיזו קצת כי  הוא מסנוור לי את הפנים, ככה.  אני
גם חושבת שכדאי שהמצלמה שלכם תזוז קצת ימינה כי הצד הימני שלי
יותר פוטוגני מצד שמאל, נכון? הנה את רואה גם הצלם אומר שאני
צודקת. אז אתם שומעים אז ככה.

אתמול בצהריים, אחרי שיקי בא לאכול אצלי אתם יודעים,  את  המנה
הרגילה שלו. הוא לא גמר את כל הארוחה, ואני אפילו אמרתי
לז'קלין, תראי מה קרה לתיאבון של יקי כנראה מאוהב הבחור, אם לא
גמר את כל הסנדוויץ' וז'קלין ואני צחקנו. ואחר כך, יקי יצא מהר
החוצה. לא יודעת לאן ואחר כך הכל היה כרגיל. כן, גם בלילה לא
שמענו שום דבר. אבל הבוקר בשעה בערך תשע. לא אחרי תשע, כי בתשע
שתיתי כוס קפה שנייה והיה שקט. אז אחרי תשע, בתשע ועשרים כן.
בדיוק בתשע ועשרים כשהגיע ולאדים עם החלב הטרי פתאום שמענו
צפירות  של האזעקה ואחר-כך הגיעה המשטרה, איזה חמש ניידות
ואנחנו נבהלנו ולא ידענו מה קורה ואחר כך הגיע הקטנצ'יק הזה,
איך קוראים לו מייק? כן, מייק השומר הגיע אלינו, לבן כמו סיד
והתחיל לספר לנו מה קרה עם המיקרו והכל. לקח לנו אולי שעה
ושלוש כוסות בירה להבין את הכל.

תארו לעצמכם יקי, הילד השקט החמוד הזה הלך אתמול וקנה לו
מיקרו.  מיקרו. מה אתה לא יודע מה זה מיקרו? כזה מיקרו ש...
שמחממים עליו אוכל. איזה תוצרת? מה אני יודעת איזה תוצרת בטח
של אלקטרה למרות שלי יש ווסטינגהוז ואם היה שואל אותי הייתי
אומרת לו שאמנה הכי טוב. בקיצור יקי הלך אתמול וקנה לו מיקרו.
כן,  לכן לא גמר לאכול את הסנדוויץ' שלו ואחרי שקנה הביא אותו
למשרד.

במה יקי עוסק אתה שואל, מה את לא יודע? הוא עובד במפעל של דה
ביורן היהלומן.  כן ומה התפקיד שלו אתה שואל? אה, הוא תפקידו
לרשום את כל היהלומים והתכשיטים שנכנסים ויוצאים דרך המפעל
בעיקר את אלה שנכנסים. כן, כל היום יושב עם  חמישה חברה ליד
הקופות וכל משלוח של יהלומים ושל תכשיטים הוא רושם, ומיד אחר
כך מכניס לכספת. בטח, מה אתה חושב שמשאיר את התכשיטים ואת
היהלומים זרוקים על השולחן, מה  זה נקניקיות?

אז אתמול אחרי שקנה את המיקרו, הביא אותו בחזרה למשרד והמשיך
לרשום את כל התכשיטים ויהלומים שהגיעו עם הבלדרים. דווקא אתמול
הגיע משלוח גדול מדרום אפריקה ואפילו משלוח אחד מסין. בחיי, מה
לא ידעת שיש לנו יבוא של יהלומים מסין? כן, הרבה אנשים לא
יודעים את זה, אבל העבודה שם מאוד זולה אז לדה ביורן יש שם
מפעל לליטוש יהלומים. בקיצור בערב בשעה שש, כי ככה עובדים ביום
שני עד השעה שש, כולם עוזבים את המפעל, גם יקי. אחרי אולי חמש
דקות הוא חוזר בריצה ואומר לשומרים: חברה, סליחה תתנו לי להכנס
כי שכחתי את המיקרו החדש שלי במשרד. והשומרים, אלה כבר מכירים
את יקי. כמה זמן אתה שואל? אולי חמש שנים מאז שהתחיל לעבוד אצל
דה ביורן.  אז נותנים לו לחזור והוא חוזר למשרד ואחרי אולי
שלוש דקות חוזר כולו נושף ונוטף. איך אני יודעת שנשף ונטף?
פשוט מאוד, ג'ון השומר סיפר לי. כן גם הוא אוכל אצלנו כל בוקר
אחרי שגמר משמרת לילה. בקיצור יקי עוזב את המשרד שלו בפעם
השניה עם המיקרו מתחת ליד וזהו.

מה זאת אומרת זהו? זאת אומרת שהוא עזב פור גוד. כמובן שבתוך
המיקרו היו איזה שמונה מיליון דולר לא בכסף, טמבל אחד,
ביהלומים ותכשיטים. ועכשיו אמר ביבי ביי ל-כ-ו-ל-ם, צוחק על
כולם. ומתי יבוא לקחת אותי? אולי הוא צוחק גם עלי ולא יבוא, לך
תדע. אצל יקי אף פעם אי אפשר לדעת. אומרים שהיה לו כבד לבן, אם
הצליח לצאת ככה מהמפעל של דה ביורן עם תכשיטים בשווי של שמונה
מיליון דולר. מצד שני,  מי צריך כל כך הרבה כסף, אם  יש לך כבד
לבן?


עד כמה שהדבר ישמע מוזר הסיפור אמיתי ושמעתי אותו מסוחר
יהלומים.
ולא, אני עדיין לא באקוודור.