חיים לא משהו- האינדקס
או מאחורי הקלעים של "ככה זה לפעמים"


תוכנו של המאמר נוסח על בסיס ניסיון אישי ועשרות שיחות אל תוך
הלילה עם קהילת חברים (בערך שני אנשים, אולי שלושה בימים
חמים).
ניתן למצוא בו אוסף אקלקטי של תובנות והבהרות לגבי מושגים
שגורים בקרב קהיליית הלא מסופקים.
השימוש בלשון זכר נובע מבדיקה רפואית שנערכה לכותבי האינדקס
בהיותם ברחם ואבחנה את מין הילוד כגברי למדי, אך רובם המכריע
של הסעיפים רלוונטי לשני המינים.

אי אפשר לנצח
רק שיהיה ברור.
זה לא שלא מנסים אבל באמת, מתי ניצחתם בפעם האחרונה?
אתם מכירים מישהו שניצח? בהיסטוריה מתועד מקרה של אדם שניצח
איפשהו בשנות החמישים, אך סביר להניח כי מדובר באגדה אורבנית.
במקרה הטוב אפשר להגיע לתיקו וגם זה עם הרבה מזל ופרוטקציה.

הכל זמני
עם הזמן מתברר שחברים, אהבות וכל הדברים שחשבת שיהיו מוחלטים
ויהיו שם תמיד, מתאדים במשך הזמן. החברים מהתיכון, בחורות
שנשבעת להם שבועת אהבה נצחית, עלולים להראות כעבור זמן מה כמו
סובייקטים שהיכולת שלך לנהל איתם שיחה מעבר ל "אז מה קורה?"
מוטלת בספק גדול.
מומלץ לאמץ את תיאוריית היחסיות לגבי ההווה ובכך למנוע מבוכה
עתידית
אני תליתי פוסטר של סמנתה פוקס בחדר?
לא היו דברים מעולם.

מי אני? וכמה אני שווה?
הן שתי שאלות שנועדו להטריד אותנו ברוב שנות קיומינו.
פסיכולוגים, מנחי סדנאות רוחניות והורים מודאגים יגידו בעיתות
מצוקה כי המפתח לקיום מערכות יחסים נורמליות הוא פיתוח הערכה
עצמית חיובית שאינה תלויה בזולת. ובקיצור אם תחשוב שאתה אחלה,
הסובבים יאמצו בלית ברירה את הגישה וינהגו בהתאם.
מעבר לפעלול המנטאלי בו אתה נדרש לקבוע על מה תחשוב, מחשבה
מכוונת אפשר להריח ממרחק של ק"מ.
כדי לקבל את אותו אפקט מרשים של השפעה על הזולת אנו נדרשים
לאמונה. ואמונה מה אפשר לעשות לא תהיה תוצר של הרציונל גם אחרי
עשרות אנליזות בארבע מאות שקל לשעה.  עד כמה שהצלחנו לבסס,
ושוב מדובר בהשערה בלבד,
(אם נשלול את האפשרות להתגלות אלוהית בו תחלוק איתך הישות
האלוקית עד כמה היא מעריכה אותך כאדם) אמונה היא תוצאה של כמות
מצטברת של פידבקים חיוביים או לחילופין התנתקות מהמציאות
ואימוץ אשליה בצורה גורפת.

זהות עצמית
מטבעה תלויה ברובה במה חושבים עלייך. האורגניזם האנושי  אינו
ניחן ביכולת להביט על עצמו. זה בהחלט מכעיס ועלול לגרום מספר
בעיות התנהגותיות, אבל אין הרבה מה לעשות בנידון  ולכן ניתן
לסווג את מצהירי
"לא אכפת לי מה חושבים עלי"
לשלוש קטיגוריות שקרנים, פסיכופתים פתולוגיים ומיואשים
כרוניים.

אהבה
הסם האולטימטיבי, העולם מקבל צבע ורוד תמידי ולעיתים מופיעה
נטייה לחייך באופן בלתי מוסבר.
הסיבה לאפקטים הנ"ל טמונה בסעיפים שהוצגו לעיל, מדובר בתשובה
מנצחת לשאלה כמה אני שווה?(עיין ערך)
ואם היא אוהבת אותך אז כנראה שיותר מכלום.
ביחס ישיר לאותו אפקט מרומם רוח, בהיעדרה של האהבה ובמיוחד
בסיומה של מערכת יחסים באופן חד צדדי, צפויות להופיע כמה
תסמונות גמילה המקשות על חזרה לשגרה. סימפטומים פופולריים הם:
האזנה אובססיבית לשירי דיכאון, בהייה בתמונות של האובייקט,
פנטזיות נקמה, דוגמת "נראה לך שאני יחזור אליך? היית מתה"
והמהדרין מוסיפים "זונה" (אם פנטזיה, אז עד הסוף).
באותם רגעי משבר בהם אתה והאגו שלך שוכבים על הרצפה ליד כמה
בקבוקי בירה ריקים, דיסק של  אביתר בנאי ברקע ותחושת סוף החיים
(הרגישים מוסיפים לחלוחית בעיניים, לא אנחנו כמובן, כי אנחנו
לא בוכים, אבל שמענו שיש כאלה שכן) מומלץ לזכור כמה עקרונות
מפתח:
זה לא יעבור עם הזמן, רק יהיה יותר גרוע. היא לא תחזור על
הברכיים ותתחנן שתיקח אותה בחזרה( למעשה ברגעים אלו ממש היא
מזדיינת עם מישהו הרבה יותר שווה ממך). כולם יודעים שהיא זרקה
אותך (היא סיפרה). ככה שאת המשפט "החלטנו ביחד שעדיף להיפרד"
אתה יכול לזרוק לפח כבר עכשיו. אתה לא תימצא מישהי אחרת וכנראה
תישאר בודד עד סוף הזמנים. שהיה במקומות גבוהים יכולה להיות
מסוכנת לקיומך  העתידי.


כולם כל הזמן אומרים לי
בדרך כלל מדובר באדם אחד, שאמר משהו לפני כמה חודשים וגם הוא
לא ממש דיבר אלייך. אתה אומר "כולם", בין השאר כי אתה לא ממש
בטוח איך קוראים לו.

אנשים שמעצבנים
בדרך כלל מזכירים לך משהו בעצמך שאתה מעדיף לשכוח. כן, הנודניק
הקטן שיושב לידך באוניברסיטה וגורם לך לאיבוד עשתונות בכל הערה
שהוא משליך לחלל האוויר, ברוב המקרים מזכיר לך מאפיין רדום
באישיותך הקלוקלת שהיית מעדיף לשכוח.
אין להסיק מן האמור לעיל שיש לזנוח את מבטי הבוז שאתה רושף
לעברו בזעם, נהפוך הוא מדובר בפעולה חיובית למען עולם טוב
יותר, אך לחובבי אנליזה עצמית מומלץ להקדיש מידי פעם מחשבה על
הלמה?
וכמו שזיוית אברמסון, גיבורת תרבות בפני עצמה, אמרה פעם:
"הפוסל במומו פוסל, ונגיד שכן, אז מה?"


ימי הולדת
עוד שנה פחות לחיות .בלי אשליות מיותרות, ככל שהשנים עוברות
אתה צפוי לבגידה הולכת וגוברת של מערכות גופניות ומנטאליות.
לדעתנו התופעות הנ"ל לא מהוות סיבה למסיבה וחלוקת שקיות יום
הולדת, אבל אולי זה רק אנחנו.


בוא נישאר ידידים
באמת?  ידידים, אם לא ידעת או חברים בלעז, הם אנשים שנוטים
לתמוך בך בשעות משבר ובאופן כללי אתה די משוכנע שהם בצד שלך.
בחורה שלפני דקה מסרה לך באופן בלתי משתמע לשתי פנים שאתה על
קסמך הכובש וגופך החטוב, אינך ראוי לקיום מערכת יחסים רומנטית,
לא ממש נופלת בקטגוריה הנ"ל.

קריירה
בניגוד לכל היגיון וכחיזוק לתיאוריית הקונספירציה הקפיטליסטית,
אחוז גבוה מן האוכלוסיה מאמין כי השקעה של שמונה שעות (ונזכיר
יש רק עשרים וארבע בסך הכל) ביממה, בביצוע מטלות שונות למען
גופים זרים להלן המעבידים, היא פעולה הגיונית ומוסרית.
אומנם הצורך בכסף לקיום מביא את רובינו לאותו מצב עגום, אך לא
ברור מדוע מספר כה רב של אנשים מאמין כי העבודה היא ערך.
לנוח ולשבת בים נשמע הגיוני הרבה יותר ויפה שעה אחת קודם.
כל האמור לעיל מתייחס לרוב העובד שבינינו. לכל בעלי הממון,
הלוואי שתרדו מנכסיכם או לפחות תתנו קצת לנו.

אקדמיה
חלומו הרטוב של הבטלן, חסר כיוון, לא יודע מה אני רוצה לעשות
בחיים, פוחד מהתמסדות בורגנית ונעדר מערכת יחסים רומנטית.
בשדות האקדמיה ובמיוחד בקמפוס התל אביבי נמצאות עשרות בחורות
ובחורים (בהתאם להעדפה אישית, אנחנו ליברלים) בעלי מראה מצודד
וסבירות גבוהה לבעלות על אינטיליגנציה. בהתאם חשוב לשמר את
הלמודים עצמם כתופעת שוליים נלווית, יש לקבע את בסיס האם
בקפיטריות השונות  וכמובן לבחור את תחום הלימוד על פי אחוז
היעדים האטרקטיביים בכל חוג (פרטים בידיעון).
אם למרות הכל, השנים עוברות ונותרתם בודדים, אין טעם להאחז
בקרנות המזבח.
זיכרו בחורים בני שלושים המסתובבים במסדרונות האוניברסיטה
ומתחילים עם בחורות בנות עשרים ושתיים הוא מראה פאתטי ונטול
סיכויים לעתיד טוב יותר.

ויכוחים
אחת מצורות השיח המיותרות בפלנטה. בוא נאמר את האמת, ויכוח הוא
לא אכן נסיון כנה לשכנע את בן השיח, אלא תחרות אינטלקטואלית
(במקרה הטוב) בה כל אחד מהצדדים מחכה לאפשרות שאינה סבירה
בעליל בה יודה בן זוגו בנחיתותו השכלית ויקבל עליו בהכנעה את
הדיעה המנוגדת.
האופן המומלץ לקיים שיחה עם בני אנוש אחרים הוא שיחת הזדהות.
אופן ההכנה- מוצאים נקודות משיקות (ואם אין- הולכים לישון)
ומעבירים תמיכה הדדית בצדקתו של בן הזוג כלפי כל שאר המין
האנושי.
זה יותר נעים, מונע מלחמות עקובות מדם ובעיקר עושה פחות רעש.

מועדונים
מומלץ לחובבי תנועות קיצביות בלבד. לשאר בני התמותה, אשר תרים
את המאורות האפלות בחיפוש אחר פורקן לילי, הרי חידה לוגית- אתה
ניחן באסתטיקה ויזואלית אטרקטיבית שמסוגלת להפציע מבעד לחושך
חלקי ונורות אולטרה סגול.
אתה מסוגל להתנועע במשך שעות, לשתות שלוש טקילות ועדיין לא
להראות כמו סמרטוט רטוב.
יש לך את היכולת להשמע שנון ואינטליגנטי לבחורה שמעולם לא
פגשת מבעד לקיר סאונד של שלוש מאות דציבלים
ואתה עדיין מאמין כי אתה נדרש לשלם מאה שקל ולעבור סלקציה כדי
להשיג זיונים?

מודעות עצמית
בעקבות ההתוודעות למאפיין הטרנדי של שנות האלפיים, אתה צפוי
להיות מוטרד בבחינה עצמית מסרסת באופן מתמיד.
למרבה הצער, "נגעת נסעת" וגם לאחר שגילית כמה עובדות עגומות
על עצמך, אין דרך לחזור לתודעת האפס שליוותה אותך בנאמנות עד
עכשיו.
וכן, האידיוט ששאל לפני דקה את הגי'נג'ית עם החזה הגדול מה
השעה, זה אתה.

סיני
בתור בעליו של מבנה פיזיולוגי וגנטי שתוכנן לשרוד בערבות פולין
המושלגות,
בחרתי להתרחק מאותו מדבר שממה שזכה לפופולריות גואה בשנים
האחרונות.
אך יודעי דבר מדווחים על נירוונה אולטימטיבית, סמים לא רעים
בכלל ועוד.
אם החלטתם ליסוע בעקבות השמש, חובתינו ליידעכם על תופעת לוואי
והיא איבוד מילות יחס
דיאלוג טיפוסי
"איך היה?"
"ים, שמיים, בדואים, שמש, ים, יושבים, ראש טוב, שמש, אחלה, ים,
סבבה, ים, בדואים, אחלה, ים, אחלה"
וחוזר חלילה.
מדובר בתופעה שסיבותיה לא ברורות, האם שוטרי הגבול המצריים
נוטלים מן השבים את אוצר המילים המחברות?
ואם כן מדוע?
נותרנו תמהים.
לסיכום, אם אתם אוהבים את המשפטים שלכם ארוכים ונכונים
תחבירית,
סעו לצפון (עולים על השביל השחור אחרי רעננה). שמענו שמאוד יפה
שם בתקופה הזאת של השנה.

חברי ילדות
על פניו מדובר במערכות יחסים נעימות מאוד. השענות על היסטוריה
משותפת ארוכת שנים חוסכת הסברים מיותרים ומעלימה עכבות מיותרות
שנוטות להופיע בתחילתה של ידידות. אך אותם חסרי מזל שלא זכו
להעביר בנעימים את שנות ההתבגרות ומבקשים כעת להעלים את
הזכרונות הקשים צפויים  להיתקל בבעיה.
משפטים דוגמת "אתה זוכר איך היינו הולכים למסיבות, מזיינים כל
היום כוסיות, חותכים מבית ספר, איזה תקופה הא?" צפויים להיענות
במבטים ציניים.
עד כמה שהוא זוכר, חרשתם כל היום למבחנים, לא היו מסיבות כי
לא הזמינו אתכם, כוסיות היו רק שמועה רחוקה ואם הוא לא טועה
היחידים שהסכימו לדבר איתך בלי תנועות ידים אלימות, היו הוא
והשרת.
פיתרון אפשרי לבעיה הוא הסכמה משותפת על אימוץ עבר פיקטיבי, כך
שנוסטלגיה מתוקה אל שנות הילדות תתאפשר בקלות. אין במה
להתבייש, אשליות  הם כלי חיוני  להעלמת רגעי משבר מן התודעה
וגם כאן יפה שעה אחת קודם (מעין משחק מילים שכזה)


אין תשובות רק שאלות
למרות המקבץ האקלקטי של תובנות שנכתבו לעיל, אתה צפוי במהלך
חייך להתייצב שוב  ושוב מול ההכרה כי חייך טמונים עמוק בזבל
וכי כל מה שחשבת שיעזור, רחוק מלספק לך ולו מעט שמחת חיים.
בצמתי משבר אלו, בהם העתיד נראה כמעט ולא קיים והסיכוי לאושר
עתידי נראה רחוק כמו רוח קרירה באוגוסט  תל אביבי, במידה ותפנה
בבקשה לעזרה אתה צפוי כמה סוגים של תגובות:
אחדים מן הנמענים יתרמו לך מנסיונם האישי,  אחרים יסתמכו על
עצות שניתנו להם ולמען האמת לא ממש עבדו בשבילם, הכנים שביניהם
יודו שגם החיים שלהם לא משהו ואם הם היו יודעים מה צריך לעשות
הם היו שמחים לחלוק איתך, אבל זהו שלא.
הסוג הגרוע והמסוכן ביותר הם אלו שינסו להלעיט אותך באמיתות
מוחלטות
לרוב מדובר באנשים עם אינטרס כלשהו ולפעולת הייעוץ מתלווה בדרך
כלל תשלום. בשל מצבך העגום אתה עלול להתפתות לפיתרון הקל
ולהתמסר לתורה הנצחית שנמסרה לך. ברגעים קריטיים אלו מומלץ
להעלות  מנבכי ספרי ההיסטוריה את זכרם של מנהיגים שדרשו ציות
מוחלט על בסיס אמיתות מוחלטות (עיין ערך "הייל מיין פיהרר")
בתקווה שהזיכרון ההיסטורי יעצור אותכם מביצוע טעות בלתי
הפיכה.

מן הסעיפים לעיל מצטיירת תמונה עגומה למדי, אנשים כל הזמן
אומרים לי (עיין ערך) אז מה עושים?

להלן כמה אקמולים מנטאליים מומלץ לא להגזים בצריכה ולזכור כי
מדובר בהשפעה לטווח קצר בלבד



קפה קר, וינסטון בוקס, גראס, לדבר על עצמך, טלוויזיה, אלכוהול,
הרבה גראס, סקס, סקס עם בחורה שאתה אוהב, סקס עם בחורה שנדמה
לך שאתה אוהב, שקיים סיכוי סביר שאתה אוהב, שאולי תאהב פעם-
(תיאורטית הכל יכול להיות, למה לפסול?) סקס עם עצמך (למרות שאת
עצמך אתה בטח לא אוהב), שרה משולחן לחמישה, בתי קפה, החמישיה
הקאמרית, בחורה ששואלת "יש וזלין בבית?", חברים, פנטזיות,
בחורות עם גופיות צמודות באוטובוס ממוזג, נוסטלגיה, דוסון
קריק, מלכה לב אדום, כסף, מרפסות עם צל, לא לעבוד, לדבר על
כלום, סיינפלד,  עוד כסף, "וואו עוד לא ראיתי כזה גדול",
להאשים את ההורים, רחמים עצמיים, יום שישי אחר הצהריים, לישון,
שבת בבוקר, השבוע האחרון בעבודה לפני שהתפטרת, לשמוע "אני
אוהבת אותך, אל תלך".
סקס כבר אמרנו?

קרדיטים
ינון רויכמן וחברים
אקדמאים בהתהוות ופרולטריון אינטרנט גאה. (האמת לא ממש)