[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היום שבו השלום סוף סוף הגיע,
היה יום יפה.
השמש צייצה,
והציפורים זרחו,
האמהות הלכו לגן,
והתינוקות, כרגיל,
טרודים בחליפות העסקים המיניאטוריות שלהם,
התניעו את המכוניות ויצאו לעוד יום עבודה עמוס.
היום שבו השלום סוף סוף הגיע,
היה יום ורוד.
האנשים כבר חייכו ברחובות,
מדלגים בין שלוליות.
ואני מצאתי אהבה חדשה,
והוא היה פשוט נפלא.
ראש הממשלה הפסיק לשקר,
ונהגים קיבלו דו"ח - על נהיגה איטית מדי.
השלום יצא לרחוב,
וחש שכולם מאושרים גם בלעדיו.
הוא הרגיש בודד, נעזב
הוא רצה לצעוק: "צומי! אני רוצה צומי!"
אבל לא נעים, המוניטין, המוניטין.
והוא רצה לצעוק: "אני פה, תראו, סוף סוף הגעתי!"
אבל קולו נאלם פתאום, מרוב משא ומתן הוא נעשה צרוד.
ואנשים עברו על פניו, כאילו היה בלתי נראה,
ואת הירייה הראשונה שדפק בראשו - שמעו כולם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אמא של רותי
שמחה וששון
קנתה לכל ילד
בלון


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/1/99 19:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורלי שנברג

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה