היא יושבת בכיתה,
ופתאום הוא בא לקחתה.
הדלת חורקת,
והמורה מסתובבת.
בטעות היא ציירה על עצמה,
בגיר.
לא כבשה ציירה,
גם לא פרח,
אלא קו. קו ישר ישר,
שאף פעם לא נגמר,
ואף פעם לא סוטה.
"אפשר לקחת אותה?"
הוא שואל בחיוך, עם גומות,
כמו שהיא אוהבת,
במיוחד בשבילה.
"נטייל בים, על החוף,
בין הגלים,
וניגע, המון המון ניגע."
בחיוך ממזרי עם המון
שיני זהב, היא אומרת:
"קח, תיהנו, זה בסדר,
היא תלמידה טובה,
ישרה רצינית.
והיא מזנקת ממקומה, שוברת
את הכיסא ונדבקת למסטיק
מלפני כמה שנים, הוא לא יין,
זה בטוח, היא נאבקת עם
המסטיק ואז הם יוצאים,
מתחבקים, מתנשקים,
ובכיתה השאירה את ביאליק
לפתור את הטריגונומטרית של
זווית כפולה והם בים,
בין הגלים,
והם נוגעים, נוגעים, נוגעים.
והוא לוחש לה מילות אהבה
"הכניסיני תחת כנפך"
הוא אומר, והיא פוקחת עיניה,
ושוב, היא פה,
היא יושבת בכיתה. |