אני לא ממש יודעת איך להתחיל את המכתב, ואני לא יודעת מה אני
הולכת לכתוב בו, אבל אני יודעת שאני צריכה לעשות את זה.
יצא לי לחשוב עליך בימים האחרונים, עצוב לי איך שהסיפור שלנו
נגמר, עצוב לי ששיקרת לי ועוד יותר עצוב לי שהאמנתי לך...
אתה זוכר את הפגישה האחרונה שלנו? זאת שמבחינתי הייתה הפרידה
אבל מבחינתך נפרדנו עוד כמה ימים לפני, ביום שלישי (תמיד זכרתי
תאריכים...) אתה זוכר את כל הדברים שאמרת לי? אני זוכרת הכל...
אתה יודע למה?! כי כל מילה שיצאה מהפה שלך התגלתה כשקר. היית
צריך לבד?! אני מניחה שכמה ימים הספיקו לך (מאיפה אני יודעת?!
אני יודעת!) אתה יכול להכחיש כמה שאתה רוצה, כבר לא ממש איכפת
לי מעצם העובדה שאתה כבר לא חלק מהחיים שלי (למרות שטענת שאתה
לא מוכן לוותר עלי בתור ידידה, ואח"כ טענת שניתוק הקשר היה
בעצם בשבילי כי אני נפגעתי) חבל שלא היית מספיק גבר כדי לספר
לי, והעובדה שלא סיפרת לי מרמזת על זה שהיה לך מה להסתיר. יום
אחד סיפרו לי שבגדת בי, עם דיקלה, פתאום הכל התחבר... ההודעה
ש"חבר שלי שלח אלייך בטעות" במקום לדקלה ("דיקלושקה חמודה מה
שלומך" למקרה שאתה לא זוכר...), אותו סוף השבוע שלא רצית לחזור
אלי מאריה, האדישות שלך כלפי בתקופה האחרונה שלנו ביחד,
הביקורים התכופים בבית החייל, העובדה שישר ניתקת קשר, הכל
פתאום התחבר ונראה הגיוני לחלוטין, אני באמת לא יודעת מי אתה,
למה הפכת בחצי שנה האחרונה שלנו ביחד, אבל אני יודעת שלא היית
אותו בנאדם שאהב אותי במשך שנתיים אם בכלל. אם עדיין לא הבנת
עד עכשיו מה היה פשר ההודעות ההן באותו יום אז אולי נפרש לך
אותן: הייתי בטוחה שבגדת בי, וכעסתי! כעסתי כי לא סיפרתי לי,
על זה שבגדת כבר אין לי מה לכעוס, אבל הגיע לי לדעת, כי
כששאלתי אותך אם יש לך מישהי אחרת לא שאלתי כדי לשמוע "לא",
שאלתי כדי לשמוע את האמת!
כמה ימים אחרי אותן הודעות גיליתי שאולי למרות הכל לא בגדת בי
תקופה ארוכה כמו שחשבתי, אבל אני לא יודעת כלום בוודאות, ואני
באמת רוצה לשמוע ממך, פעם אחת בחיים שלך תהייה גבר ותודה! תספר
לי מה היה באמת!
את המעגל שלך סגרתי מזמן, אבל לפעמים לא מספיק לסגור מעגל,
צריך גם לצאת ממנו, אחרת מסתובבים בו אין ספור פעמים, ומה
שגורם לי להמשיך ולהסתובב במעגל שלך הוא סימן שאלה, עצם העובדה
שאני לא יודעת מה באמת היה, שאני לא יודעת אם באמת הייתי
עיוורת שלא שמתי לב שכבר חודשיים לפני שנפרדנו לא היית באמת
שלי. אני באמת רוצה שתבין שהשתנתי מאז, אני לא אותה ילדה
תמימה, אני יודעת שהיית תמימה, אם אתה מעריך אותי, ולמה שהיה
בינינו הייתה או אולי עדיין יש איזשהי משמעות בעיניך, אני
חושבת שמגיע לי לדעת, אני רוצה לצאת מהמעגל שסגרתי לפני שנה.
עברה שנה, לא שמרנו על קשר, ועם כל הכאב שבזה, אני בטוחה
שיעברו ככה כל החיים, עם הודעה ביומולדת או באירוע חשוב אחר
איזה שלא יהיה, אבל תמיד כשישאלו אותי על האהבה הראשונה שלי,
על הנשיקה הראשונה שלי, על הפעם הראשונה שלי, ועל הכאב הראשון
שלי, כל אלה תמיד ישארו שלך, ובאיזשהו מובן אני חושבת שגם אני
הראשונה שלך. אני מקווה שלא תשכח אותי, אני יודעת שאני לא אשכח
אותך, לטובה ולרעה, לא משנה עד כמה אני ארצה לשכוח.
לא חשבתי שמערכת יחסים יכולה לשנות כל כך בנאדם, או יותר נכון
כישלון שלה. אני לא יכולה להגיד שלא היה לי טוב איתך, אני
מקווה שגם לך היה טוב איתי עד לשלב מסויים, רק חבל שחיכית יותר
מדי כשהשלב הטוב נגמר. אני לא יודעת כמה מהשנתיים וחצי היו
בזבוז זמן שלך, אבל יותר שלי. אולי אני לא יכולה לקרוא לזה
בזבוז זמן כי למרות הכל למדתי מזה משהו. אולי אני צריכה להודות
לך על זה שבזכותך או יותר נכון בגללך למדתי כל כך הרבה לקחים
לחיים בתקופה כל כך קצרה, כנראה בלי שבכלל תדע, אולי אני צריכה
לכעוס עליך על זה שמשכת לנצח בזנב, וכל מה שקרה קרה מאוחר מדי,
אולי אם היית חושב קצת הכל היה נגמר אחרת, אולי אני צריכה
לכעוס על עצמי, שלקח לי כל כך הרבה זמן לראות אותך כמו שאתה
באמת, או יותר נכון עדיין לוקח לי זמן כי אני לא יודעת מי אתה
באמת.
אהבתי אותך
17.10.2004 |
