1. חוץ. יום. גג פתוח של בניין גבוה

רואים ידיים האוחזות בעטיפה של קלטת. על הקלטת כתוב "ליוסי".
הידיים (של יוסי) פותחות את העטיפה ומכניסות את הקלטת לטייפ
העומד על מעקה הגג כך שרואים ברקע שהגג גבוה.
הידיים לוחצות על כפתור ההפעלה והמצלמה מתקרבת אל הקלטת
המתגלגלת ומתמקדת בשני הגלגלים של הקלטת המסתובבים.

נעמה (קול נשי, ברור, נשמע מתוך הטייפ):
אני מצטערת, יוסי, מצטערת שאני עושה לך את זה.
אני יודעת שחשבת שתוכל להציל אותי, אבל... (הפסקה).

כשדברי נעמה ממשיכים להשמע ברקע עוברים לקלוז אפ של יוסי (כ-
25, פנים עדינות ומבנה גוף נערי ודק, לא יפה, דמות שוליים)
העומד ליד הטייפ. יוסי לא מגולח והוא ניראה מותש וחיוור.
בזמן השמעת הקלטת יש מעברים בין דולי אין איטי אל עיניו של
יוסי לבין דולי אין איטי לשני גלגלי הקלטת המסתובבים.

נעמה:
...זה בכלל לא קשור אלייך. אתה סתם היית שם.
אתה לא צריך לקחת את זה באופן אישי.
אני פשוט דפוקה.
תמיד הייתי, מאז שאני זוכרת את עצמי.
וכבר נמאס לי מזה. אז זהו.
אתה בטח לא תבין למה.
זה רק אומר שיש לך תקווה. לי אין.
ככה עדיף.

יש הפסקה בדברי נעמה ונשמע כאילו היא סיימה את הודעתה. הרחש
הלבן של הקלטת נשמע ברקע בזמן שהדולי אין על עיניו של יוסי
וגלגלי הקלטת מגיע לאקסטרים קלוז אפ ואז שוב נשמע קולה של
נעמה

נעמה:
אני אוהבת אותך.

דמעה זולגת במורד לחיו של יוסי. הוא עוצר את הטייפ, מתנשף קלות
ואז עולה ועומד על מעקה הגג. מלמטה נשקף הרחוב ההומה.

יוסי עומד על המעקה. המצלמה מתחילה בקלוז אפ על פניו ואז
מתחילה לנוע מימין לשמאל כאילו היא תלויה עם חוט מלמעלה. נוצרת
תנועת נדנוד הולכת וגוברת של המצלמה כאשר בנקודה התחתונה ביותר
היא קולטת את פניו של יוסי. ברקע מתחילות להשמע דפיקות לב.



2. חוץ. יום. רחוב

צילום 16 מ"מ, שחור-לבן, זווית עילית, בלונג שוט של איש ברחוב
המצביע כלפי מעלה. אנשים מתאספים סביבו. ברקע נשמע קולו של
האיש.

איש ברחוב (V.O):
בואנה! יש מישהו שהולך לקפוץ שמה.
שמישהו יתקשר למשטרה!

(קטעי הפאן מתנדנד של יוסי משולבים בתוך צילום ה- 16 מ"מ של כל
האנשים בסצינה הזאת כשברקע יש את דפיקות הלב ודברי האנשים)

המצלמה מתנדנדת מול יוסי.

16 מ"מ, זווית עילית, לונג שוט, של אישה במשקפי שמש העומדת ליד
האיש ברחוב וכשהיא מצלה על עיניה היא מביטה למעלה.  
אישה ברחוב (V.O):
יש לי פלאפון.

שומעים צליל חיוג טוני מהיר של המספר 100 ואז צליל חיוג. יש
התקהלות של אנשים ברחוב. האיש מחזיק את הפלאפון כשהאישה לידו.


המצלמה מתנדנדת מול יוסי בזמן ששומעים את המוקדנית המשטרתית
עונה לטלפון.

מוקדנית משטרה (בטלפון, V.O):
משטרה, שלום. במה אפשר לעזור

האיש ברחוב מדבר בטלפון ונראה לחוץ.

איש ברחוב (בטלפון V.O):
יש כאן מישהו שהולך לקפוץ מהגג של הבניין כאן

המצלמה המתנדנדת מול יוסי.

מוקד משטרה (בקשר, V.O):
ניידת 56, ניידת 56, צוללן בז'בוטינסקי 24,
על הגג, פסיכולוג הוקפץ

קול של סירנות נשמע ברקע.

שוטר בניידת (בקשר, V.O):
כאן 56, קיבלנו, זזים.

16 מ"מ, לונג שוט, ניידת מופיעה בקצה הרחוב עם הסירנה עובדת
ונכנסת לתוך הרחוב.



3. חוץ. יום. על הגג

המצלמה מתנדנדת בשיא החוזק מול פניו של יוסי ודפיקות הלב
מואצות.
המצלמה עוצרת את נדנוד הפאן שלה באחת כשהיא בקלוז אפ על יוסי.
מאחוריו, בעומק הפריים, רואים את ספי (30, גבר מרשים, לבוש
אלגנט) שבדיוק נכנס דרך דלת הכניסה לגג, סוגר אחריו את הדלת.
הדלת משמיע חריקה, ויוסי זוקף את ראשו בחשד.
ספי נכנס אל הגג ומתבונן ביוסי. יוסי מפנה ראשו לאחור ומביט
בספי. שניהם שותקים וסוקרים זה את זה. ספי עושה עיקוף גדול
מסביב ליוסי ומביט למטה אל הרחוב.  

ספי:
אני לא הייתי עושה את זה, במקומך

יוסי לא מגיב. ספי נשען בגבו על המעקה ומוציא קופסת סיגריות.
הוא מוציא סיגריה אחת ואת הקופסא הוא מניח על המעקה, במרחק
זרוע ממנו לכיוון יוסי.
יוסי מתבונן בו במתח ומביט מדי פעם למטה לרחוב.
ספי מתחיל לפשפש בכיסיו בחיפוש אחר המצית. תוך כדי הוא פולט

ספי:
חבל...

יוסי לא מגיב וספי מוציא את המצית וממשיך להגיד כאילו לעצמו

ספי:
חבל, חבל, חבל
יוסי נשבר ועונה

יוסי:
מה חבל?

ספי מתעכב על הדלקת הסיגריה ולאחר שהוא פולט את העשן, ממשיך

ספי:
חבל שבן אדם יהרוג את עצמו סתם ככה בלי סיבה

יוסי:
ומאיפה אתה יודע שאין לי שום סיבה?

ספי:
או. קיי. מה הסיבה?

יוסי:
זה סיפור ארוך

ספי:
יש לי זמן

יוסי:
אבל לי אין

ספי (בחיוך):
למה?
יש משהו מיוחד שאתה צריך לעשות אחר כך?

יוסי:
זה לא יעבוד לך כל הנסיונות האלה, באמת,
אני כבר סגור על זה לגמרי

ספי:
אם ככה, מה אכפת לך לספר לי בגלל מה את רוצה לקפוץ?

יוסי:
בגלל החיים המחורבנים שלי, זה בגלל מה

ספי:
למה אתה חושב שהם מחורבנים?

יוסי:
אני לא חושב, אני יודע

ספי:
או קיי, מאיפה אתה יודע שהם מחורבנים?

יוסי:
מלחיות אותם (מחייך לעצמו בסרקסטיות)

ספי:
מה זאת אומרת מלחיות אותם?

יוסי:
זאת אומרת שחייתי את החיים שלי
מספיק בשביל לדעת שהם מחורבנים.
למה אתה שואל את כל השאלות האלה? מי אתה בכלל?
ספי:
קוראים לי ספי.
בוא נגיד שאני חבר

יוסי:
חבר של מי?

ספי:
חבר שלך

יוסי:
פעם ראשונה שאני רואה אותך

ספי:
חבר חדש, אז

יוסי:
לא הייתי ממליץ לך
להתחבר אלי בשלב זה

ספי:
מה אם אלה שכבר מחוברים אלייך?

יוסי:
מי?

ספי:
החברים שלך, הקרובים שלך,
יש לך כאלה, לא?

יוסי:
לא.
בעצם, תן לי לחשוב רגע. (פאוזה)
לא. אף אחד.

ספי:
בטוח?

יוסי:
במאה אחוז

ספי:
במצבים קיצוניים כאלה נוטים בדרך כלל לשכוח,
אני בטוח שאם תחשוב על זה עוד קצת תיזכר במישהו

יוסי:
תשמע, אני לא יודע מי אתה,
אבל זה לא יעבוד לך כל הסיפור הזה.

ספי:
איזה סיפור?

יוסי:
הסיפור של לנסות ולהוריד אותי.




ספי:
אני מודה שיהיה חבל לי אם תקפוץ,
אבל מצד שני, אני מבטיח לא להכריח אותך
לעשות משהו שאתה לא רוצה.

יוסי:
אני לא מאמין לך

ספי:
למה?

יוסי:
לא יודע.
אתה נראה לי חלקלק כזה.
בטח תחכה שאני אדבר עד שאני אשכח את עצמי
ואז תקפוץ עלי ותגרור אותי למשטרה

ספי (מחייך):
אני נראה לך שוטר?

יוסי:
כן

ספי:
אני לא

יוסי:
אז מה אתה?

ספי:
אפשר להגיד שאני עוזר לאנשים

יוסי:
עובד סוציאלי?

ספי:
בערך

יוסי:
פסיכולוג?

ספי מהנהן בראשו לאות חיוב.

יוסי:
תודה רבה, אבל אני לא צריך שום עזרה.
אני יודע מה אני עושה

ספי:
אני מאמין לך

יוסי:
אני לא מאמין לך

ספי:
אני מאמין לך שבטח יש לך סיבות
לעשות את מה שאתה רוצה לעשות.
כל מה שאני רוצה זה שנדבר על זה

יוסי:
ומה ייצא לך מזה?

ספי:
לא הרבה, אבל בכל זאת הייתי רוצה שננסה

יוסי:
אין טעם, אני סגור על זה לגמרי...

הקלטת שנמצאת בתוך הטייפ מגיעה לסיומה ולכן כפתור ההפעלה קופץ
החוצה ומשמיע נקישה. גם יוסי וגם ספי פונים לכיוון הטייפ וספי
מנצל את ההפוגה שנוצרה על מנת להתחיל נושא שיחה חדש.

ספי:
השארת הודעות?

יוסי:
לא.

ספי:
היית רוצה להשאיר הודעה למישהו?

יוסי:
לא. אמרתי לך שאין לי אף אחד.

ספי:
אתה בטוח? יש לי כאן פלאפון.
אם אתה רוצה להתקשר למישהו, אתה יודע, להגיד שלום, אתה יכול

יוסי:
תודה, אבל באמת שאני לא צריך להתקשר לאף אחד

ספי:
בדרך כלל מי שמתאבד משאיר הודעות פרידה.
זה מאוד חשוב. להיפרד.
חשבתי שאולי גם אתה רוצה.
אני רואה שיש לך טייפ, השארת למישהו הודעה?

יוסי:
לא, אני לא השארתי.
זה הודעה שהשאירו לי

יוסי אומר את המשפט השני בהיסח הדעת, ואז משפיל את עיניו
ומהרהר. ספי קולט שיוסי נידב לו מידע, הוא מכבה את הסיגריה
וממשיך.

ספי:
איזו הודעה זאת?

יוסי:
הודעת פרידה

ספי:
פרידה סופית?

יוסי:
סופית בהחלט


ספי:
וממי ההודעה?

יוסי משחרר את שמה של נעמה בקול גבוה תוך כדי תחילתה של
התייפחות.

יוסי:
מנעמה.

(פייד לבלאק).



4. פנים, לילה, אולם ריקודי-עם אפל

פרצופו של יוסי מופיע באולם חשוך. פניו מוארות על ידי זרקור
עילי. מעבר לכתפו רואים את ספי, עומד ומאזין.

יוסי:
אם היית שואל אותי מה היה לפניה,
הייתי עונה לך שכלום. שחושך.
הייתי בקושי קם כל בוקר, גורר את עצמי לעבודה,
מושך שם עד כמה שאני יכול ואז גורר את עצמי חזרה הביתה.
אני עובד בתור מאבטח בדואר, ככה שגם שם החיים שלי לא בדיוק
מלהיבים.
אני לא אוהב סרטים, מעדיף טלוויזיה,
ואין לי חבר'ה להסתובב איתם. היה לי רק תחביב אחד...

המצלמה מתרחקת מיוסי בזמן דבריו באופן איטי ביותר וקולטת
בתנועתה זוג ידיים מחזיקות של צמד רוקדים. שירה של ריטה "אהבה
גדולה" מתחיל להישמע ברקע.

יוסי (V.O):
...ריקודי עם

המצלמה ממשיכה להתרחק אחורה ואולם הריקודים הולך ומואר. גם
השיר עולה ומתגבר. לפני יוסי וספי יש מעגל של זוגות רוקדים
החוזרים על התנועות של מחול זוגות זה במעגל.

יוסי (V.O):
הייתי הולך שלוש פעמים בשבוע.
בשני, רביעי, וחמישי.
לפעמים גם במוצאי שבת, אם היה לי כוח לנסוע עד תל-אביב.
שם פגשתי אותה.

מעגל הרוקדים נע ודמותה של נעמה (בת 27, קטנה בגופה, בעלת מראה
ילדותי. שערה בהיר, באורך בינוני ופזור) מתגלה לעינינו כשהיא
היחידה שרוקדת לבד. נעמה לובשת שמלה לבנה וקיצית והיא מוארת
בזרקור עילי, מה שמעניק לה זוהר מיוחד.

יוסי (V.O):
היא רקדה לבד ואני לא יכולתי להוריד ממנה את העיניים.
הזהירו אותי שהיא משוגעת. אבל הייתי חייב...

מעגל הרוקדים מתקדם ונעמה, שעיניה עצומות, עומדת עכשיו מול
יוסי שעדיין עומד מחוץ למעגל כשספי מאחוריו. יוסי מתקדם צעד
אחד קדימה ומשתלב עם נעמה בריקודה.

יוסי (V.O):
...לגשת.

נעמה פוקחת את עיניה אך לא מתרגשת כשיוסי מצטרף אליה לריקוד.
בתחילה הם רוקדים לאט ועם קצת היתקלויות, אך לאט-לאט הופך
ריקודם לשוטף ומתואם. יוסי מתחיל לחייך וליהנות אך מבטה של
נעמה נשאר קפוא ומסתורי.
לפתע, תוך כדי סיבוב, נופלת ידה של נעמה, כאילו לקתה בשיתוק.
למרות זאת היא ממשיכה לנסות ולרקוד באופן מכאני וקפוא. יוסי,
שצריך לאחוז בידה המשותקת, מרים את היד ומנסה להניע אותה לפי
הקצב המקורי של הריקוד. אחר כך תורה של היד השניה וכן הלאה.
נעמה הולכת ומאבדת תחושה בגופה, ויוסי מנסה באופן נואש להמשיך
את הריקוד תוך כדי הנעה של גופה. לבסוף נותר יוסי לא עם נעמה
אלא עם גופתה, איתה הוא רוקד. הוא מתייאש, מניח את גופתה על
הרצפה כאשר הוא כורע ברך ובוכה. ספי נמצא עדיין מאחוריו,
מתבונן במחזה.
יוסי מסיט את שערותיה של נעמה ממצחה ומלטף את שיערה תוך כדי
מילמול

יוסי:
אבל למה?

לפתע נפקחות עיניה של נעמה והיא עונה

נעמה:
אני לא יודעת בשביל מה אתה בכלל מתאמץ.



5. פנים, יום, חדרו של יוסי

חדרו של יוסי קטן יחסית. ארון קיר גדול, חלון אחד עם תריסים
פתוחים ומיטה וחצי הצמודים לקיר אחד.
יוסי יושב על מיטתו כשנעמה, לבושה בבגדים סתמיים, שוכבת עם
ראשה על ברכיו והוא מלטף לה שיערה בדיוק כמו מקודם. השיחה
ממשיכה מהסצנה הקודמת.

יוסי:
כי אני אוהב אותך

נעמה מזיזה את ידו ומזדקפת לישיבה כשגבה אליו.

נעמה:
אתה לא באמת אוהב אותי

יוסי:
למה את אומרת את זה

נעמה:
אתה בכלל לא מכיר אותי
וזאת הסיבה שאתה חושב שאתה אוהב אותי.
זאת שאתה באמת אוהב נמצאת אצלך בתוך הראש.
אתה סתם מתבלבל וחושב שזאת אני.

יוסי:
זה לא נכון.

נעמה:
זה כן.
אם היית מכיר אותי באמת היית שונא אותי.
כל מי שמכיר אותי שונא אותי בסוף.
אפילו אני שונאת את עצמי.





יוסי:
אבל למה?
את יפה, את מצחיקה, את חכמה.
יש המון בנות שהיו מתות להיות במקומך.

נעמה מסתובבת לאחור ומביטה בו. היא מחייכת ואז שולחת את ידה
ונוגעת בלחיו.

נעמה:
זה לא טוב שאתה מתאהב בי.
אולי... (פאוזה)
אולי בפעם אחרת.



6. חוץ. יום. על הגג

יוסי יושב על ברכיו על רצפת הגג וספי עומד לידו.

יוסי:
למה לא הפעם? הייתי שואל אותה
למה לא הפעם? (פאוזה)
אחר כך הייתה תקופה קשה.



7. פנים, יום ולילה, חדרו של יוסי

בזמן דבריו של יוסי יש מונטאז' של שוטים בהם רואים את נעמה
בתנוחות שונות, שוכבת במיטה, בתאורות משתנות של היום, ומבטה
קפוא ובובתי.

יוסי (V.O):
היא בקושי יצאה מהמיטה.
המבט שלה היה תקוע בתקרה, חלול, בלי כלום בפנים.
הייתי בטוח שהיא חולה.
פחדתי שיקרה לה משהו ולא רציתי לעזוב אותה לבד.
התקשרתי לדואר ואמרתי להם שאני חולה ולקחתי כמה ימים חופש.

ואז מבטה של נעמה הופך נעים יותר ולבסוף אנו רואים אותה בקלוז
אפ, צוחקת.  

יוסי (V.O):
בסוף היא קמה, אכלה, דיברה, צחקה. חשבתי שהכל בסדר...

יוסי נכנס לדירתו כשבידו שקית קניות. המצלמה עוקבת אחריו
במדיום שוט, מלפנים, במשך כל השוט הבא. בזמן דבריו הבאים הוא
מניח את השקיות במטבח וקורא לנעמה (לא שומעים את קריאותיו אלא
רק רואים את תנועות שפתיו).
 
יוסי (V.O):
הלכתי לעשות קניות, חשבתי לעשות משהו מיוחד.
זה לא שאני יודע לבשל יותר מדי דברים
אבל חשבתי על ספגטי עם רוטב בולונז...


יוסי מגיע לדלת חדר השינה שלו ונכנס פנימה. על פניו מבט המום.


יוסי (V.O):
...ולהוסיף גם איזה בקבוק יין...

הדלת שמאחוריו נסגרת ודרך המראה שתלויה עליה אנו יכולים לראות
כתם דם ענק שנוצר מירייה בראש, מרוח על הקיר.

יוסי (V.O):
...אדום וטוב.

פניו של יוסי מתעוותים בבחילה והוא רץ (להקיא) בזמן שהמצלמה
עושה טילט דאון לכיוון המיטה עליה רואים את זרועה של נעמה
האוחזת באקדח ולידה קלטת שעליה כתוב "ליוסי".



8. חוץ. יום. על הגג

יוסי עדיין כורע על ברכיו וספי עדיין לידו. יוסי ממשיך לספר.
 
יוסי:
המשטרה חקרה אותי שעות.
מאיפה האקדח? למה הוא לא היה נעול?
למה השארת אותה לבד איתו בבית? מאיפה היא ידעה עליו? (פאוזה)
שיחררו אותי אחרי אני לא יודע כמה זמן.
הלכתי הביתה ושם הייתי צריך לנגב (מתייפח)
את כל הדם שלה מהקיר, ומהמיטה ומהרצפה.

ספי מניח את ידו על כתפו של יוסי והמצלמה עולה לאורך ידו
וסוגרת את הפריים בקלוז אפ של ספי. מאחוריו, מופיעה פתאום נעמה
(היא נראית כמו בסצנה של אולם ריקודי העם) ועוצמת את עיניו
בשתי ידיה.

נעמה:
אתה שונא אותי?

ספי:
אמרת שכל מי שמכיר אותך שונא אותך

נעמה:
ואתה חושב שאתה מכיר אותי?

ספי:
אני מכיר מספיק בשביל לכעוס על מה שעשית

נעמה:
מה עשיתי?

ספי:
הרסת לבחור המסכן הזה את החיים

נעמה:
יש לי את הזכות לעשות עם החיים שלי מה שאני רוצה.
אני לא אחראית על מה שזה עושה לאנשים אחרים.

ספי:
היית יכולה לתת לו להתרחק

ספי מנער ראשו לצדדים ונעמה מורידה את ידיה אך ספי עדיין מדבר
עימה כשהיא נמצאת מאחוריו ולא מפנה את ראשו לכיוונה.
נעמה:
אני לא ביקשתי שיתקרב

ספי:
היית יכולה להתאמץ ולא לגרור אותו איתך

נעמה:
זאת הייתה ההחלטה שלו

ספי:
זאת הייתה ההחלטה שלך

נעמה:
אני יריתי בעצמי

ספי:
כן. אבל פגעת גם בו.

נעמה:
מאיפה אתה כל כך יודע מה טוב בשבילו?

ספי:
אני לא יודע.
אבל מספיק להסתכל עליו בשביל לראות שעשית לו רע.
הוא יכול היה למות סתם.

נעמה:
כולנו מתים בסוף, סתם.

ספי:
לא כמוך.

נעמה:
נכון. אבל זאת הייתה הבחירה שלי.

ספי:
אולי.

נעמה:
בטוח.

ספי:
אני לא מכיר אותך מספיק טוב בשביל לקבוע.

נעמה מתקרבת לאוזנו של ספי ולוחשת לו

נעמה (בשקט):
אתה דווקא כן.

נעמה מתרחקת לאחור ונעלמת. ספי מעיף מבט מסביב אבל כבר לא רואה
ולא שומע שום דבר.
יוסי ממשיך לדבר, לא מודע לדיון המחשבתי שניהל ספי עם נעמה.

יוסי:
הם לא החזירו לי את החפצים שלה.
המשפחה שלה לקחה אותם.
אפילו את ההודעה שהיא השאירה לי הם נתנו לי רק אתמול.
בטח כל השוטרים בתחנה שמעו את זה לפניי.

ספי:
אכפת לך אם אני אשמע את זה?

יוסי חוכך בדעתו ואז מתרומם אל הטייפ ולוחץ על כפתור ההחזרה
לאחור (קלוז אפ על המילה rewind שמעל כפתור ההפעלה). הטייפ
מתחיל לחזור אחורה.
ספי ויוסי ממתינים. יוסי מושיט ידו לכיס מכנסיו האחורי

יוסי:
יש לי גם תמונה שלה כאן.

יוסי מוציא סט של ארבע תמונות בטור שצולמו ב"פוטו רצח" ציבורי,
ומושיט אותן לספי.  

יוסי:
הצטלמנו ביחד לפני כמה זמן.

ספי לוקח את התמונות ומביט בהן. לפתע, ממול לספי, מופיעה נעמה
כשהיא במדי צבא, שיערה אסוף וצווארה נוטה מעט הצידה.

נעמה:
ספי, אני יכולה להפריע לך שניה?

(קאט חד לסצנה הבאה).



9. פנים, יום, משרד המ"פ של ספי

ספי יושב על כסא בראש שולחן משרדי צבאי בצורת T, במשרד צבאי
הממוקם בתוך קראוון. למשרד חלונות גדולים ואור שמש נכנס דרכם.

ספי לבוש גופיה לבנה ומאחוריו, על הכסא, מונחת חולצתו הצבאית
עם דרגות סרן. ראשו גלוח.
חיתוך הדיבור של ספי הצעיר הוא צבאי ותכליתי.

ספי:
חופשי (כאגב, לא כשחרור מהצדעה).

נעמה עומדת רחוק ממנו, קרוב לדלת שממנה נכנסה, נראה שצווארה
תפוס והיא מדברת בחוסר בטחון.

נעמה:
אני ממש צריכה את רונן, אתה יודע איפה הוא אולי?
כי חיפשתי אותו כאן בפלוגה אבל אני לא מצליחה...

ספי (קוטע אותה):
רונן בשטח.

נעמה:
טוב, אני אחזור אחר כך,
אתה יכול להגיד לו שחיפשתי אותו,
אני נמצאת בשלישות, אני פשוט חייבת...

ספי:
מה הבעיה, נעמה?

נעמה:
אני צריכה את הדו"ח של הכוח-אדם.

ספי:
זה כל הסיפור?
את לא צריכה את רונן בשביל זה, אני אתן לך אותו.

נעמה:
אני פשוט לא רוצה להטריד אותך בזה.
חיים וצורי תמיד צועקים עלי שזה התפקיד של הסמכים
ושהמ"פים לא צריכים להתעסק בשטויות האלה.

ספי מוציא בינתיים את הדו"ח מהמגירה לידו ומתרומם מהכיסא בשביל
להגיש לה אותו.

ספי:
קודם כל זה לא שטויות, אלא חיילים,
ואותי את תמיד יכולה לשאול על העניין הזה.

ספי מושיט לנעמה את הדו"ח מעבר לשולחן ונעמה צריכה להתכופף קצת
מעבר לשולחן על מנת לקחת אותו. כשהיא עושה זאת, צווארה התפוס
מכאיב לה והיא נאנקת קלות.

ספי:
תפוס הצוואר?

נעמה:
מהיום בבוקר.
אני לא יודעת, כנראה עשיתי תנועה לא נכונה,
זה קצת כואב אבל אני חייבת לסיים...

ספי ניגש אליה ומושיב אותה על הכיסא בסמכותיות תקיפה

ספי:
שבי שניה

נעמה:
...לאסוף את כל הדוח"ות
כי שניר אמר לי לחזור ישר למשרד
אם אני לא רוצה שהוא יישתה לי את ה...

ספי בודק את השרירים התפוסים של נעמה ואז אוחז בכתפיה ומזיז את
ראשה בתנועת קנאק מיומנת כך שצווארה משתחרר.

נעמה:
...שבת.

נעמה מניעה את צווארה לכאן ולכאן ומבטה המום.

ספי:
יותר טוב?

נעמה מהנהנת בראשה ועומדת להתרומם. ספי מחזיק אותה על הכיסא
כשידו על כתפה.

ספי:
רגע, זה לא לגמרי משוחרר.

נעמה:
אבל שניר...

ספי:
עזבי את שניר. זה לא אנושי שאת רצה ככה בכל הגדוד.

ספי מעסה את עורפה של נעמה בעדינות אך התנהגותו קורקטית.
נעמה מתמסרת בהלם למסאג'. עיניה מתרוצצות סביב באי נוחות ואז
נעצמות בעונג. שיערה האסוף הולך ומתפזר והקוקו ההדוק שלה מחליק
ממקומו.
במשך מספר שניות יש מעבר בין הקלוז אפ שלה לבין הקלוז אפ שלו.
בסוף מניע ספי בעדינות את ראשה של נעמה, קדימה אחורה ולצדדים.


ספי:
איך זה?

נעמה מהמהמת בהסכמה קלושה. ספי מפסיק את המסאג'.

ספי:
יופי.

נעמה מתרוממת באיטיות מהכיסא, שקטה, כאילו לא רוצה שמגעו של
ספי ייפסק.
ספי ונעמה עומדים זה מול זה. שיערה פרוע והקוקו שלה לא מסודר.
היא מתירה את הגומיה ושיערה מתפזר.

ספי:
את לא צריכה לתת לכולם כאן לטפס עלייך.
את בסך הכל עושה את העבודה שלך.

נעמה מהנהנת ואז אוספת את שיערה לקוקו מחדש. ספי מתבונן בה
בזמן שהיא עושה זאת.

ספי (בנחמדות):
יפה לך פזור.
 
ספי ונעמה עומדים מאוד קרוב אחד לשני ומתבוננים ברצינות זה על
זו. תחושה של אינטימיות שלפני נשיקה.
(קאט מהיר לסצנה הבאה).


10. חוץ. יום. על הגג

P.O.V של ספי. קלוז אפ של יוסי.

יוסי:
מה קרה? מה אתה יודע?

שאלותיו של יוסי נורות על ספי בקצב, זו אחר זו.
ספי מסיט את פניו הצידה וניכר בו שהוא נסער נפשית ולא רוצה
לענות.
יוסי ממשיך לשאול בתקיפות

יוסי:
מאיפה אתה מכיר אותה?

פתאום נשמעת קריאתה של נעמה

נעמה (V.O בקול מתחנחן):
ספי...

ספי מפנה את ראשו לכיוון הבדיוני של הקריאה ורואה את נעמה
החיילת העומדת במרחק כמה מטרים ממנו ומחייכת אליו.
תוך כדי P.O.V של ספי על נעמה נכנס יוסי לתחום ראייתו וממשיך
לשאול אותו שאלות אבל את קולו של יוסי אנחנו לא שומעים יותר
אלא רק רואים את שפתיו הנעות. הפסקול לא סינכרוני וכולל בתחילה
את קריאותיה של נעמה ("ספי...") ומוזיקה, לאחר מכן נוספות כל
מיני הערות שנאמרו לספי על ידי אנשים שונים מתקופת הגדוד.
ההערות כתובות כאן אחת אחרי השניה, אך בפסקול הן מעורבות זו
בזו.


קול גברי צבאי א' (רישמי):
ספי, נעמה חיפשה אותך היום.
נעמה (V.O):
ספי...
קול גברי צבאי ב' (ערסי):
תאמין לי, קרועה עלייך, זאתי.

בזמן הפסקול הרץ ממשיך יוסי לתקוף את ספי בשאלות. ספי מפנה
ראשו וגופו ממנו אבל יוסי מקיף אותו ומתקיף אותו בהשתלחות
מילולית ובתנועות ידיים רבות. נוצרת תחושה של מתקפה. ספי מנסה
לברוח מיוסי השואל.

נעמה (V.O):
ספי...
קול צבאי ב':
יאללה, תן לה מה שהיא רוצה...
קול צבאי א':
היא שוב פעם הייתה כאן היום...
נעמה (V.O):
ספי...
קול צבאי ג' (חנוני):
תשמע, זה בקשר לנעמה
קול צבאי ב':
תקתק אותה, זה מה שהיא רוצה...
קול צבאי ג':
אתה חייב לדבר איתה.
קול צבאי א':
תגיד לי מה להגיד לה...
נעמה (V.O):
ספי...
קול צבאי ג':
היא פשוט לא מתפקדת בגללך...
קול צבאי ב':
הגיע הזמן לסגור עניין.
קול צבאי א':
מה להגיד לה...
קול צבאי ג':
אתה חייב לסגור עניין.
קול צבאי ב' (מהדהד):
...לסגור עניין.
נעמה (V.O):
ספי...
קול צבאי ג' (מהדהד):
...לסגור עניין.
קול צבאי א' (מהדהד):
תגיד לה אתה...

הלחץ על ספי (גם בתמונה וגם בפסקול) הולך וגדל.
ספי מגיע ב"מנוסתו" אל המעקה ואין לו לאן לברוח בזמן שיוסי
ממשיך לירות בו שאלות ולנסות וללכוד את מבטו. ספי מביט סביב
במצוקה ולבסוף אוחז בצווארונו של יוסי ודוחף אותו כך שפלג גופו
העליון מרחף מעל לרחוב שלמטה.

ספי (צועק):
די! תעזבי אותי כבר!


יוסי מתבונן בו המום.
קלוז אפ על ספי בזמן שהוא משתתק ונראה כאילו הוא מצטער על
ההתפרצות.
(קאט מהיר לשוט הבא).



11. חוץ, לילה, בבסיס הצבאי

P.O.V של ספי. נעמה החיילת עומדת תחת פנס צבאי ונראית המומה
מצעקתו של ספי. היא מתעכבת עוד שניה, לא אומרת כלום, פרצופה
מתכרכם בבכי שעומד להתפרץ והיא בורחת אחורה אל החושך.
(קאט מהיר לשוט הבא).



12. חוץ, יום, על הגג

יוסי ממשיך להביט בספי המום. ספי מושך את יוסי חזרה אל הגג
ומניח אותו בצד, המצלמה עולה לקלוז אפ של ספי.

ספי:
אני מצטער

נעמה מופיעה שוב מאחוריו ועונה לו

נעמה:
אין לך על מה. זאת לא הייתה אשמתך

ספי:
הייתי יכול להיות עדין.

נעמה:
היית עדין. היית העדין היחידי. זה דווקא מצא חן בעיני.

ספי:
סתם השליתי אותך.

נעמה:
אז מה? תמיד הסתדרתי עם אשליות יותר טוב ממה שהסתדרתי עם
המציאות.
חוץ מזה, זה אני שהשליתי את עצמי.

ספי:
כן, אבל הייתי יכול...

נעמה (קוטעת):
לא היית יכול כלום...

(נעמה ממשיכה בדבריה ב-V.O בזמן המעבר לשוט הבא).



13. פנים, יום, שירותים בבסיס הצבאי.

ספי נכנס לשירותים צבאיים ולא נקיים במיוחד. שלולית של מים
זורמת בהם, כנראה מצינור שבור באחד התאים. ספי מתקרב לתעלת
ההשתנה ומשתין.


נעמה (V.O):
...זה בכלל לא קשור אלייך. אתה סתם היית שם.
אתה לא צריך לקחת את זה באופן אישי...

אנו רואים את השתן הצהוב של ספי נשפך לתוך התעלה. פתאום נשפך
לתוך התעלה קילוח של דם שמגיע מתוך השלולית שעל הרצפה. קילוח
הדם זורם בתעלה ומתערבב בתוך שיתנו של ספי.

נעמה (V.O):
אני פשוט דפוקה.
תמיד הייתי, מאז שאני זוכרת את עצמי.
וכבר נמאס לי מזה. אז זהו.

ספי שראשו היה מורם בזמן ההשתנה, מוריד אותו בקטע הניעור
ומבחין בדם הזורם. הוא קופץ ממקומו, רוכס בזריזות את מכנסיו
ועוקב אחרי קילוח הדם אל אחד התאים, הנעול מבפנים.



נעמה (V.O):
אתה בטח לא תבין למה.
זה רק אומר שיש לך תקווה. לי אין.
ככה עדיף.

ספי מנסה לפתוח את דלת התא וכשהוא לא מצליח הוא פורץ אותה
בבעיטה.
פניו המומות בקלוז אפ שקופא לפריז פריים. המצלמה עושה דולי אין
אל פניו ההמומות לכיוון עינו.  

נעמה (V.O):
אני אוהבת אותך.

הדולי אין נמשך עד שהוא מגיע אל תוך עינו של ספי. סופר
אימפוזישן לסצנה הבאה.



12. חוץ. יום. על הגג.

המצלמה יוצאת בדולי אאוט מתוך עינו של ספי העומד באותו מקום
כמו מקודם.

ספי:
בגדוד רצו להשתיק את זה כמה שיותר מהר.
"בואו נעבור לסדר היום". זה מה שהמג"ד אמר אחר כך.
אבל אני לא יכולתי להוציא לי מהראש
את התמונה שלה שם בשירותים, שוכבת, עם הדם.
אין לך מושג איך זה היה...

ספי אומר את המשפט האחרון בהיסח הדעת ואז מבין למי בעצם אמר
אותו.
יוסי מחייך אליו בבוז וספי מביט הצידה במבוכה. אחר כך הוא
ממשיך

ספי:
אל תעשה את זה. עם הזמן זה יעבור.

יוסי:
אני לא רוצה שזה יעבור. אני רוצה שזה יישאר בדיוק כמו עכשיו

ספי:
אני יודע איך אתה מרגיש, אבל הקורבן שלך לא יעזור בכלום.
היא איננה ואתה לא אשם.

יוסי (בהתרסה):
אני לא מרגיש אשם.
אני לא מרגיש כלום.
אני פשוט לא רוצה לחיות בלעדיה

יוסי מתקרב אל קצה הגג ומניח את שתי ידיו על המעקה. ספי מתקרב
אליו.

ספי:
היו לך חיים גם לפניה.

יוסי (בשקט, כשראשו למטה):
אלו לא היו חיים...

יוסי מזדקף ליד מעקה הגג ועוצם את עיניו. הוא נושם מלוא הריאות
אוויר כשפניו כלפי מעלה ואז נושף אותו החוצה. על פניו עולה
חיוך לא ברור.
ספי מביט בו בחשש ומתקרב אליו. יוסי מתקרב אל מעקה הגג באיטיות
בעודו נושם ונושף אוויר כשעיניו עצומות. הוא מתחיל להטות את
גופו אל מעבר למעקה. ספי רוכן קדימה ותופס בידו של יוסי.

ספי:
אני לא יכול לתת לך לעשות את זה...

יוסי פותח את עיניו בכעס.

יוסי:
תעזוב אותי...

ספי:
...נעמה עשתה מה שהיא רצתה לעשות
אלוהים יודע למה...

יוסי מנסה להתנער מאחיזתו של ספי אך האחרון מחזיק בו בחוזקה
וממשיך להגיד את דבריו.

ספי:
...אבל זאת הייתה הבחירה שלה. עכשיו תורך לבחור.

ספי אוחז במרפקו של יוסי בחוזקה. יוסי מנסה לנער את היד, אך
ספי חזק ממנו.
לפתע מופיעה נעמה לצידו של יוסי ומניחה את ידה על ידו של ספי.


נעמה:
נכון, ספי. תורו, לא תורך.

נעמה מורידה את ידו של ספי ממרפקו של יוסי ועומדת ביניהם. היא
מתחילה להתקדם קדימה ומכריחה את ספי להתרחק מיוסי לאחור. ספי
צועד בלית ברירה אחורנית אך ממשיך להתבונן לכיוונו של יוסי
שמסתובב חזרה אל קצה הגג. במהלך הדיאלוג מפגין ספי מצוקה הולכת
וגוברת בעוד שנעמה מפגינה קור רוח מוחלט.

ספי:
אבל הוא צריך עזרה

נעמה:
אולי. אבל מה שאתה רוצה לעשות לא יעזור לו.

ספי:
ומה שאת עשית לו, זה עזר לו?


נעמה:
הוא צריך להתגבר על זה.

ספי:
זה מה שאני מנסה לעזור לו לעשות.

נעמה:
לבד.

ספי:
אבל הוא לא מחליט לבד, הוא מחליט את מה שאת החלטת!
אני חייב לעצור אותו עכשיו!
עם הזמן הוא יראה את זה אחרת!

נעמה:
כמו שאני, עם הזמן, ראיתי את זה אחרת?

ספי עוצר, שותק ומביט בנעמה.

נעמה:
אם לא היית מציל אותי אולי לא היית צריך להתמודד איתו עכשיו.


ספי עומד כשפניו לכיוונו של יוסי, העומד במרחק כמה מטרים ופניו
לרחוב. נעמה נעמדת ליד ספי, מתבוננת ביוסי ואז מפנה את פניה
חזרה לספי. (המצלמה מאחורי ספי ונעמה).

נעמה:
הבטחת לו שלא תכריח אותו לעשות משהו שהוא לא רוצה.
זאת הבחירה שלו.

נעמה מסובבת את ספי כך שגבו יהיה אל יוסי (הנמצא בעומק הפריים)
ופניו מכוונים אל המצלמה. פניו של ספי משדרות מצוקה והתלבטות
רבה, אך הוא לא זז ממקומו.  

נעמה (בלחש, קרוב לאוזנו):
... תן לו להחליט.

נעמה נושקת לספי קלות על לחיו ויוצאת מהפריים הצידה.
עוברים ל P.O.V ממקומו של יוסי (לא רואים את יוסי) כאשר ספי
עומד בעומק הגג וגבו אלינו. המצלמה זוחלת אליו בדולי אין בזמן
שהוא נשאר ללא תנועה. דפיקות לב הולכות ומואצות נשמעות ברקע.
המצלמה מגיעה קרוב, לקלוז אפ אחורי של ספי. ספי מסתובב ועל
פניו מבט המום. המצלמה מקיפה את ספי כך ששוב היא נמצאית
מאחוריו אלא שהפעם נחשף בפריים אותו חלק של הגג בו עמד יוסי.
הגג ריק ורק הטייפ נשאר על המעקה. ספי פותח בריצה לכיוון המעקה
והמצלמה רצה אחריו (צילום תזזיתי על הכתף).
ספי מגיע אל המעקה ומתבונן למטה.
עוברים לקלוז אפ חזיתי של ספי. ספי מתבונן למטה ואז סורק את כל
הרחוב ימינה ושמאלה. נראה שהוא לא רואה שם את יוסי.
מאחורי ספי נמצאת דלת הכניסה לגג. הדלת פתוחה קצת, מתנדנדת
ודופקת.
ספי מסובב את ראשו אחורה ומביט בה. הוא מחזיר את פניו ונראה
שהוא מבולבל.
המצלמה עושה טילט דאון ורואים עטיפה סגורה של קלטת, כמו זאת
שיוסי פתח בהתחלה, רק שהפעם כתוב עליה "לספי".
ספי פותח את העטיפה, מכניס את הקלטת לטייפ ולוחץ על כפתור
ההפעלה.
בחזרה מיבנית על שוט הפתיחה, יש קרוס קטינג בין דולי אין על
גלגלי הקלטת לבין דולי אין על עיניו של ספי, אלא שהפעם כל מה
ששומעים זה רחש לבן של קלטת שנמחקה.
הרחש הלבן הולך וגובר תוך כדי תנועת הדולי עד כדי אקסטרים קלוז
אפ של העיניים וגלגלי הקלטת.
ספי מתבונן בטייפ ואחר כך עוצר אותו. הוא מוציא את הקלטת,
מתבונן בה, מחייך לעצמו ואז הולך לכיוון דלת היציאה. (ספי
בקלוז אפ כשהוא פותח אותה) לפתע שומעים את קולה של נעמה

נעמה (V.O ):
ככה עדיף.

ספי מביט סביב על הגג אך הפעם הוא לא רואה את נעמה.
ספי יוצא.
הגג נשאר ריק.
פייד לבלאק.

סוף.