[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הוא היה בן 29, היא הייתה בת 3 וארבעה חודשים. כשהוא היה נוסע
לקולג' ללמוד טבעונות וצמחי מרפא היא הייתה מחכה לו, שזה בערך
אחת עשרה שעות של צפייה בערוץ ההיסטוריה, במונחי הזמן שלה זה
המון זמן.

היום היא כבר לא עצבנית בערב, כלומר היא מכירה אותו מספיק כדי
לדעת שסדר יום קבוע הוא מפתח לזוגיות, בטח בשבילה. יש להם
קווים אדומים. לפני שבועיים היא נכנסה אליו למיטה, נשפה לו שתי
נשיפות באוזן ואפילו ליקקה לו את המצח, זה הכי הרבה שהם הגיעו
עד עכשיו.

בפעם הראשונה שדארק ראה את מגי היא הייתה כלבה מוזנחת שאף גבר
לא היה מוכן לשים עליה יד. בעל הבית הקודם שלה שיתף אותה
במסיבות חשיש פרטיות שהוא היה מארגן בגינה של הקוטג' שלו, הוא
היה בטוח שקצת עשן לא יזיק לה לביצועים. אומרים שזה טוב
לריכוז, ובכלל, גולדן רטריוורית בהזיות עדיפה על איזה אמסטף
מורעל. בקיצור, במאזן של מינוס שלוש עשרה שיניים ורגל שבורה
הגיעה מגי, עקרה ומסוממת, לביתו של דארק. היא לא ביקשה אחת
עשרה שקל בשביל אוטובוס לעכו, היא רק רצתה שמישהו יזרוק
לכיוונה עצם. עצם הוא לא זרק לה, ככה זה עם טבעונים, אבל דירת
רווקים היא בהחלט אופציה לא רעה למי שתהליך השיקום שלו כולל
גמילה מסמים, שחזור זיכרון ואיחוי גפיים.

כשאתם רואים כלב מה התחושה הכי חזקה שלכם? בוא ניקח כלב, נקשור
לו רצועה, נלביש לו רסן, נקשור אותו לפאג'רו וניסע בחמישים
קמ"ש בדיונות של רישון. מה שלא הורג מחשל למדתם בצבא, אז למה
שזה לא יעבוד גם על הבול-בוקסר. בזמן שאתם בוהים במראה
ומבסוטים מהכלב שרץ לכם עד מוות, תדעו שהטיול של יום שישי סותם
לו את הריאות ומקצר לו את תוחלת החיים.

אתם רוצים את הגזעי שלכם מהיר יותר, זריז יותר, חייתי יותר.
אתם מנסים להחזיר אותו למקורות החייתיים-אבולוציוניים שלו
כאילו הוא איזה זאב השרדות מטנזניה. במקרה הטוב אתם מרעיבים
אותו שלושה ימים בשביל לחדד אצלו את תאוות הבשר, במקרה הרע הוא
משתחרר לצוד את האוכל בעצמו. בשיטתיות מלאכותית היצור שלכם
הופך למפלצת מבוייתת שתקרע לגזרים גם ילדה בת 4 שינקה איתו
במקביל. אלו הם בני האדם, אוהבים לחדד פערים: האיש מטפח את
אישיותו ומשפר את אנושיותו, הכלב נסוג לכלביותו ונגרע
בחייתיותו. האדם הוא לא הטבע, הטבע הוא לא האדם.

לדארק היו תכניות אחרות. הוא האמין במחויבות האדם לטבע (ולכן
לא אכל בשר), שנא ניצול קולוניאליסטי של בהמות ועטיניהן (ולכן
לא שתה חלב) וחשב שסולידריות בין המינים הוא דבר מצוין (ולכן
אימץ את מגי). "ללא ספק" געה דארק בליבו "חייב לטשטש את הפערים
בין היצורים החיים" ומייד הטביע את עצמו בסיפור המקראי על הנחש
ועץ הדעת.

כקתולי, דארק היה חסיד של סגירות מעגל. אברהם היה בדואי עם
גלביה שהוא עלה לראשונה על הסטארט-אפ המונותיאיסטי, מה שהפך
אותו לדונלד טראמפ של הפרה-היסטוריה. בני ישראל, עם של
מתקמבקים, ירדו למצרים על תקן הגווארדיה של המלכות, הפכו
לעבדים, אבל יצאו ממצרים כאילו היו בנופש בקהיר כשכל המצרים
מאחוריהם טובעים על יד החושות של שארם א-שייח'. ישו, שעד היום
הפקידה במשרד הפנים לא יודעת מה לרשום לו בלאום, הסתובב עם אפי
איתם, גלגל איתו ג'וינט וביחד הם פנטזו יד ביד על המשיח, עד
שהקריזה של המקומיים מסמרה את ישו לשני קרשים והעמיסה אותו על
הטרנספורטר בשביל להראות את הסחורה לסיזיפוס וגדליה. היום כל
צליינית שכוחת גבר שממלמלים לידה 'ישו' נשכבת על השטיח ומגרגרת
בתענוג.

להבדיל מכל צלבן אחר, דארק לא נכסף להיות הראשון של מריה
ואפילו לא פינטז על התמזגות עם ישו בליל כל הקדושים. הוא חלם
על סגירת המעגל הכי ראשונית שיש; בעיני רוחו, מה שהתחיל בגן
עדן כמשחק מקדים של הנחש עם האשה, הפך, בסופו של דבר, להדממת
כל בעלי החיים וליצירת שני עולמות נפרדים, עולם הטבע ועולם בני
האדם. כדי להקל על המבוכה דארק לא סיפר על כך לאיש, אפילו
כשהתחיל לחשוד שמגי עלתה עליו אחרי כמה מקרים שכמעט הסגיר את
עצמו, המשיך ללכת אחר תחושותיו, הפסיק לכמה שבועות, ואחרי זה
שוב חזר, כי לא להיות הוא עצמו, מסתבר, היה משהו בלתי נסבל
בשביל שניהם.

כשמגי אמרה, או יותר נכון נבחה, את השם דארק אייזנהאואר זה היה
כמה חודשים טובים אחרי שדארק גילה לה את חזונו: טשטוש הפערים
בין האדם לטבע, בין האדון לכלבו. מגי, כך נדמה, התלהבה כ"כ
מהרעיון והחליטה לעשות את צרכיה באסלה, לבד, גם גדולים וגם
קטנים. בהתחלה קצת התפספס לה עם הפיפי כי אצל בנות זה אף פעם
לא יוצא ישר, אבל עם הזמן היא התגמשה וחיזקה בעיקר את שרירי
הרגליים האחוריות, ואחר כך נותנת לעניינים להתייבש בבריזה
מהחלון. כשדארק היה מסתכל עליה היא הייתה נובחת ומתפתלת מטעמי
צניעות. אבל הכי היא אהבה לראות את הניאגרה מתרוקנת, 7 פעמים
פיפי ביום כפול 5 ריקוני ניאגרה כל פעם, 9 ליטר על כל ריקון,
תעשו את החשבון לבד.

הפוטנציאל היה גדול ודארק זיהה אותו אז הוא החליט ללמד את מגי
לדבר. קודם כל לומדים פיל, כלב, צהוב, כחול, ואח"כ דגש, חיריק,
התפעל וכאלה. ואיזה שפה הוא לימד אותה? לא, לא את שפת עזית
הצנחנית וחברותיה, אלא את שפת בני האדם, אנגלית במקרה של דארק.
תארו לעצמכם. אין קטע יותר גרוע מזה לזוג. שלוש שנים הם חיו
ביחד בלי שאף אחד יבין מה אחד מלכלך על השני, וזה עוד בלי כל
מיני תככים ובגידות ושקרים, ופתאם אחד מתחיל לקלוט בעצם מה
השני רוצה ממנו, ואין יותר מתסכל מאסימון שנופל לך רק אחרי 2
דקות, אז תבינו מה זה שלוש שנים. חתיכת זמן.

מגי מתה על הסידור החדש. אמנם ככלבה קצת קשה עם העיצורים
הגרוניים אבל אוצר המילים שלה לא רע וגם המבטא די בסדר. "דארק
בוא!" דארק בא. "דארק תגרד לי בגב" דארק מגרד בגב. "דארק תעשה
לי נעים באוזן" דארק עושה נעים באוזן. לא מזמן הם הלכו להצגה,
משהו ישראלי נחמד חצי קומדיה חצי דרמה. הבחור בכניסה, מג"ד
בגבעתי שהשתחרר לא מזמן ועדיין מחפש עבודה, אמר לדארק שהכלבה
לא נכנסת. היה ויכוחים עד שדארק הציע לשלם על כרטיס נוסף בשביל
מגי ועוד איזה טיפ קטנטן לחבר בשער. דארק רצה לראות את
'מוגלי', מגי רצתה לראות את 'ליד אשתי אני פודל' שזאת הצגה
שבעיקר גרושים הולכים לראות.

זה לא מכבר העיפו את דארק מהלימודים. בישיבת מרצים טענו שהוא
מתחיל להתנהג מוזר לאחרונה, מרבה להסתובב עם לשון מושטת באוויר
הפתוח, מרחרח חפצים באורח משונה, מתגרד בעצבנות אינטנסיבית
במהלך השיעורים. אחת החברות שלו סיפרה שהיא ראתה אותו רודף אחר
מכוניות בלי סיבה. בקולג', שמתהדר תמיד בבוגרים מוצלחים כמו
פרד ג'קסונוויל, אייזיק גולמן וצ'רלס רנגל, החליטו שלא לקחת
סיכון ושלחו לדארק מכתב מנייר כרומו ולוגו צבעוני עליו נאמר
בתמציתיות: "לכבוד: דארק אייזנהאואר... התרשמנו מאד
מאישיותך... לצערנו לא תוכל לשוב ללימודים סדירים... הצלחה בלה
בלה בלה". זהו. ככה זורקים סטודנט, בלי פיצוי, בלי כסף, בלי
תעודה, בלי כלום. כמו כלב.

18 חודשים מאוחר יותר. דארק פוטר מהעבודה, לביתו הגיעה נציגה
מלשכת הרווחה המקומית, רווקה בת 53 שעובדת מגיל 18 בעירייה
ורכשה השכלה באוניברסיטה של החיים. היא שלחה אותו למוסד ממשלתי
מבודד בדרום נוואדה ביחד עם כל מיני עברייני מין למיניהם וחולי
תסמונת דאון שננטשו בשעת לידתם. במשך ימים שלמים מספרים שהוא
צעק משהו שנשמע כמו 'מגי'. במזל הוא שוחרר משם לאחר שבעל המקום
נתפס במעילה של מיליונים והמקום נסגר. שלושה שבועות הוא הסתובב
באיזור תחנת הרכבת עד שתיירת אוסטרית התקשרה למשטרה המקומית
ודיווחה שמטורף אחד מרחרח לה את התיק ולפי דעתה הוא מתכנן
לשדוד אותה או לאנוס אותה או לרצוח אותה. שוטר קירח עם פיאות
לחיים ענקיות תפס את דארק, נתן לו שתיים או שלוש בעיטות לצלעות
והעמיס אותו על הניידת. בתחנת המשטרה איבדו את העשתונות ולא
ידעו מה לעשות עם העציר אז נתנו לו 15 דולר, כתבו דו"ח מלא
בשגיאות כתיב ושלחו אותו למקום שהוא הכי רוצה להיות בו, בבית
עם מגי.

בבוקר, 72 שעות אחר-כך, התעורר דארק למקום הכי טבעי מבחינתו -
מתחת לסככה בחצר של דירת הרווקים שלו. כשהוא הציץ מהחלון וראה
את מגי יושבת מול הטלוויזיה ורואה בשידור חוזר איזה תכנית
ריאליטי זולה. הוא התחיל לרוץ בלי סיבה, דפק על החלון, ולא
תגידו נקישות מעודנות ורכות, אני מתכוון למשהו חזק עם אגרופים,
אבל מגי התעלמה ושיחקה אותה מרוכזת, אפשר לחשוב שהיא מנהלת
דיון פנימי על תרומתה של הסדרה האלמותית שהיא צופה בה כעת לשיח
הבין מגדרי בין האדם לכלב.

היא רואה הרבה טלוויזיה, מגי, אבל אף פעם לא ככה, בפנים
אטומות. זה מוזר קצת, יש כאלה שמתעלמים ממך באיזה פרצוף כזה
מעצבן במעלית, בלי שלום אפילו. ויש את מגי, שאפילו לא מגניבה
מבט, כאילו דארק לא קיים ממש, אתה נמצא שלוש מטר לידה, אתה
קולט את הטלוויזיה דלוקה, קורא את הכתוביות ומצפה לאיזה יחס
בסיסי, וכלום, אתה מרגיש שזה נקרא בדידות וכשזה בא זה פשוט
מחניק.

החשיך היום.

נשמע אבוד? תלוי את מי שואלים. דארק הוא טיפוס מאולף, לא אחד
כזה שנשבר מהר. הוא הביט לחלונות הבתים סביבו וראה אור צהבהב
כזה, ריהוט מעץ מלא וזוג הורים גאים שמשחקים עם ילדי
הפטרייה-הבלונדינית שלהם. הוא די עייף עכשיו. כל פעם שהוא קם
להשתין, מהקור, הצטער שלא עשה גומה סביב עץ האשוח שבחצר שלו,
עכשיו הכל זולג למטה, שלוש רגליים נרטבות לו כל פעם. בכלל,
הגוף שלו כבר שעיר לחלוטין, הראייה שלו היטשטשה לא מזמן, והוא
הולך עכשיו על ארבע באופן קבוע, כשהוא מנסה לצעוד על שתיים
נתפס לו הגב.

בחוץ הלבנה כבר במרכז השמיים, בערך חצות, ובפנים, על הספה,
הכלבה שלך רואה טלוויזיה. קלטת וידאו מוקלטת של פנסוניק סיימה
לשדר לפני איזה ארבע וחצי שעות בערך, אתה בוהה בעיני כבשה
בכלבה בבית, קופא מקור, והיא לא נותנת לך להיכנס הבייתה. זה לא
שאתה שיכור או משהו, סך הכל חלו שינויים קטנים בביולוגיה שלכם:
הקול שלה הפך להיות דק, קצת ילדותי, ה-ת' שלה נשמעת כמו צ'
והיא מתחילה לדבר על עצמה בטון של פיה בת שלוש ועוד בלשון זכר.
הוא כאמור, כלב.

חלפו חודשיים. דארק מזדקן, משיל יותר מדי שיער לאחרונה. אין עם
זה שום בעיה, מבחינתה, היא רק רוצה אפיקים חדשים, מרווח נשימה
היא קוראת לזה. חשוב לה שהם יישארו ידידים וזה לא מפריע אפילו
אם הוא יקפוץ לאיזה כוס קפה מדי פעם. אחר כך היא תעשה לה ולחבר
החדש שלה מילקשייק, עוגיות, הם יראו ערוץ שלוש, יתחבקו וחזרה
לערוץ שלוש.

דארק נמצא דרוס. אני לא כלבה של אף אחד, מלמלה מגי ונסעה משם
במהירות.



                             23/10/2004







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה שמשמאלי סתם
אפס.

זה שמימיני בחור
נחמד.

זה שמתחתיי שרוט
במח.

לזאת שמעליי אני
רואה את הפיפי.





אני,

ובחייאת, אל
תשימו אותי למטה
בפינה, שיצא
משהו, גם ככה
קשה לי


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/12/04 21:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלירם אלגרבלי

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה