ויהיה לי טוב,
כן יהיה לי טוב,
וטוב לי עכשיו - וכואב לי עכשיו,
ואני נלחמת בו,
נאבקת,
בורחת ממנו -
ממני.

"אין יותר פחד, אין יותר כלום"

ומתי זה כבר יגמר?
מתי אני כבר אתגבר?
זה כבר נגמר,
מת לפני שנים - עדיין חי,
בתוכי,
איתי!

"פחד,
פחד לא נותן לי לנשום"

ולמה לעזאזל זה תמיד איתי?
תניח לי כבר לנפשי,
סבלתי די,
למה איני יכולה ליהנות מהאושר העכשווי?
למה זה אף-פעם לא מניח לי לנפשי?
תמיד מזכיר על קיומו,
מחלחל אט אט אל תוך התודעה,
אף-פעם לא עוזב במנוחה.

"אין יותר פחד, אין יותר כלום"

נשאר עדיין הפחד - ממני כבר לא נשאר כלום.




31.10.04