יזכור
כי השנה הזאת לא הזכרתם.
עם האור המעומעם הזה
הצלליות שלהם נראות הרבה יותר ממני.
כל שירי ההספד נחלשים למשמע ריקודי המכוניות
וכי הכיכר אינה דומעת
והנרות כולם כבו
היכן אתם
הנכדים
אשר בכיתם על
סבכם
שבמקום סוכריות המתיק את חייכם  ב
תקווה
ובמקום שיר ערש
שר לכם את  ה
שלום

יזכור
האדם,
חייו,
מורשתו

יזכור
כי זכרתי.

צליל הדממה הדקה שמטריף כל חוש ער שנשאר לי
לא יכבה עד יתעוררו החיים
להזכיר כי
עוד לא אבדה תקוותנו
התקווה לשוב לעיר בה יצחק
חנה,
עיר עושי השלום
העיר בה צעקנו דברינו ושרנו תפילתנו
עד ירו  ב
מיתרי קולנו
ואנו שותקים שלום
ורק צפירת האמת המרה נשמעת
ואנו שותקים.

עת מלחמה

ואין מי שיפסיק כאן ויעבור לשלב שאחרי,
כי אין זכר להמשך הפסוק.
אלוהים בליבנו, התורה
בתחתונינו
קודש הקודשים לא מכפר על קורבנות מתים.
תפסחו על קדושת אדם
תחנכו את קדושת הדם.
ועת חג
ואין מי שיחגוג
ואין מי שיימוג.
הנה אני, ואני אחת
עוד פה
ויודעת אני
...

ועת שלום