משום שאינני הים
ואין בי שרירים ללכוד את כל כוכבייך
ואהבתיך בשנתי
וכחולם אינני מתעורר לעולם

כמו גני הבריאה בהם נפגשנו לראשונה
כשלבך היה קליל כשירתם של ציפורים קטנות
והחזקתי את ידך ולא היה בכך דבר
לא הייתה לנו מחויבות

נכנס בלבך מן סער כזה
השתוקקת להציף את לבי
כשהיינו יושבים על כיסאות הנוח על החושך של הימים
היית קוראת בשמי

אין בזה ולא כלום
את חיית האורות מנגנת שופן מתוך השראה
ואני אקוד קידה אלייך ואסתלק
לעושר הזה אין לי שייכות

והיה ותגידי 'הישאר' אציית ככלבלב נאמן
אני החץ הניתר מן הקשת
ואת בת למלכות קסומה
וכי במה תעניקי לי אהבה?

לבך הוא עציץ לראווה בלבד
ייסוריי הם הנצח בתחפושת
עד מוות אשתוקק לנשיקתך
ואת תנדדי אנה ואנה