|
משום שאינני הים
ואין בי שרירים ללכוד את כל כוכבייך
ואהבתיך בשנתי
וכחולם אינני מתעורר לעולם
כמו גני הבריאה בהם נפגשנו לראשונה
כשלבך היה קליל כשירתם של ציפורים קטנות
והחזקתי את ידך ולא היה בכך דבר
לא הייתה לנו מחויבות
נכנס בלבך מן סער כזה
השתוקקת להציף את לבי
כשהיינו יושבים על כיסאות הנוח על החושך של הימים
היית קוראת בשמי
אין בזה ולא כלום
את חיית האורות מנגנת שופן מתוך השראה
ואני אקוד קידה אלייך ואסתלק
לעושר הזה אין לי שייכות
והיה ותגידי 'הישאר' אציית ככלבלב נאמן
אני החץ הניתר מן הקשת
ואת בת למלכות קסומה
וכי במה תעניקי לי אהבה?
לבך הוא עציץ לראווה בלבד
ייסוריי הם הנצח בתחפושת
עד מוות אשתוקק לנשיקתך
ואת תנדדי אנה ואנה |
|
|
הרוצח שלא ידע
שעוקבים אחריו
החליט להיכנס
לפאב השכונתי
דבר שרק הקשה על
השוטרים לעצור
אותו...
מתוך:
ספר-סלוגן,
סיפור בהמשכים,
מהסיפור שרלוק
בבמה חדשה, פרק
חמש עשרה, פיסקה
חמש, שורה שבע.
"קרוסורק" סתם
סופר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.