אור מטושטש מתקדם לעברי
גשם זלעפות באמצע הלילה.
עוצרת מכונית נפתחת דלת,
היא יוצאת קפואה, חיוורת
וליבי צונח.
אמבולנסים ברקע מבשרים לי רעות
והיא יוצאת אליי, אל הגשם בדמעות,
כאב. מחבקת אותי ובוכה.
היא מכניסה אותי לאוטו ובוכה חרישית,
אני עוד לא יודעת מה קרה.
האור שבגן דעך, כמעט נכבה.
הבנתי פתאום מה קרה,
שתקתי.
נסענו לבית החולים,
היא הייתה בתרדמת, המלאך שלי.
חשבתי שלא אמשיך לכתוב עלייה,
עד שזה קרה
לקחו לה את הכנפיים, אלה שאמרו שתמיד ישמרו,
והיא נפלה בכנפיים שבורות,
התפרקה לתוך תהום ליבנו.
נפלנו ביחד איתה.
עכשיו אנחנו יושבות כאן ליד מיטתה
בכאב שחוזר ומתחזק בכל נשימה.
אהבה.
היא בסוף תנצח, מלאכים לא נועדו כדי למות.
לעד תישאר
שלי.


ל.ק. AKA ס.

10.10.2004