אני הכי אוהבת ללכת למסעדות סיניות, האווירה מיוחדת, העיצוב
תמיד מרגיע, האנשים שלווים, האורות מעומעמים, הכיסאות נוחים,
האוכל שמימיי אבל יותר מכל אני אוהבת את סוף הארוחה.
אני אוהבת לקבל מטלית לחה וחמה שמזכירה לי תקופה מיוחדת שבה
הרגשתי מוגנת, ומיד אחריה לקבל את עוגיית המזל.
אז החלטתי שהשבוע אלך למסעדה כזו, אזמין מנה קטנה ומיד את
החשבון רק בכדי לקבל עוגיית מזל, הרגשתי שהשבוע זה השבוע שלי,
השבוע שבו המזל יאיר לי פנים.
לפני שאני מקבלת את עוגיית המזל אני תמיד מתרגשת, בגוף שלי
עוברת ויברציה נעימה כזו כמו שאני חווה באורגזמות עם האיש שאני
הכי אוהבת לשכב, הגוף שלי מתחמם, אני מתחילה לנשום במהירות,
הדופק שלי עולה ואז אני שוברת את העוגייה. העוגייה מגעילה,
תמיד יבשה אז מזמן החלטתי שאני מפסיקה לאכול אותם, מיד ניגשת
לעניין.
כשהייתי ילדה קטנה הרגשתי את ההרגשה הזו בכל פעם שקניתי מסטיק
בזוקה בעשר אגורות, היום בכלל קשה להשיג מסטיק בזוקה וגם אני
נמנעת מללעוס את המסטיקים עתירי צבעי המאכל וחוץ מזה מסטיק
בזוקה מרים לי את הסתימות וגם מזמן הפסקתי להאמין שאגיע לירח
בגיל 21.
אז הזמנתי את עוגיית המזל שלי, שברתי אותה במהירות כמו שקורעים
את עטיפות מתנת יום ההולדת ומתרגשים ממה שהולך להיות בפנים,
פתחתי את העוגייה, בעדינות הוצאתי את הנייר המחוספס והופתעתי
לקרוא את הכתב אשר קישט את הנייר:
"החיים הם מה שאת עושה מהם
ואיך שאת חווה אותם
כל אחד והחיים שלו
כל אחד והאמת שלו
הכול מחובר
ויש אמת אחת ומציאות אחת שכל אחד חווה אותה בדרכו
תיהני מכל רגע אשר ניתן לך פה
כל המצבים הם רק מצבים
כל הקשיים הם רק נקודות ציון בדרך
הם יכולים להוות קושי רב... או שפשוט אפשר להחליט שהם משהו אחר
ולשחק איתם איך שבוחרים, כל אחד בוחר את דרכו והוא קוטף את
הפירות - הבשלים או הבוסר - האחריות היא שלו".
חייכתי לעצמי, חיוך מטופש, שילמתי את החשבון ויצאתי במהירות
מהמסעדה. בחוץ התחיל לרדת גשם, הלכתי לאט לכיוון הרכב שלי,
נהנית מהגשם הקר שמצנן את גופי, תוהה מהי האמת שלי.
|
