כאשר קיבלתי הזמנה לחתונה,
חשתי מיד לקנות מתנה;
רכשתי בגדים  - לא אוהב הפתעות  -
והמתנתי נרגש, מצפה לבאות.

השמחה התקיימה במושב בדרום
אוטובוס לאזור הוא נדיר -
והחלטתי למצוא איזה טרמפ למקום
פתרון שנראה לי מוצלח וסביר.

עצרה מכונית הוא חביב, כך גם היא,
המנוע הרעים ולדרך יצאנו,
הרדיו הרעיש בניגון נוראי
פרט לכך שום דבר לא שמענו.

על מחוז חפצי הכרזתי בקול,
בתגובה הם חייכו והנידו ראשם,
העמידו פנים שהבינו הכול
אז שיקרתי חיוך בלי שום רגש אשם.

כשהאוטו עצר התגבר בי הדופק,
כשראיתי אורות שקורצים מן האופק,
בתנועה חגיגית הוא הצביע על שלט
אז אמרתי "נכון" "בדיוק" ופתחתי הדלת.

כי אני מנומס, לא אפגע גם בזבוב,
ולטרמפ חזרה אמתין בסיבוב.