כאשר הוא הבחין בה ליד מעין
לא היה לו ספק ש-"חבל על הזמן ",
למערה לא גררה בצמה, כנהוג:
תחת זאת נשאה על כפיו - כמחווה לבת-זוג.
היא הצביע בחן על סדקים שבקיר,
הוא עשה פול-רמונט וצייר שם בגיר:
ממוטות; ביזונים; וסוסים ושוורים -
מאבקה שחצב במורדות ההרים.
גופו של קדמון שפע שערות,
(אופנות "גוף חלק " לא היו מוכרות),
זוגתו, הקפידה על טיפוח שיער,
כשנראה לה מוזנח, משתקף בנהר.
וכך, בחיבה, חלפו השנים,
ונולדו במזל, גם בנות ובנים;
"חינוכם הגבוה "- טיפוס על ההר;
"הרגלי ניקיון "- טבילה בנהר;
ואולם האתגר בו למדו הם המון
היה ציד-חיות עם האב הקדמון.
כאשר גדלה במערה החמולה
עברו הבנים למערות שממול לה,
ושמחו ההורים לראותם שבים מהעין
נושאים בנות זוגם, כמחווה, על כפיים .
|