זה היה היום. לפני שנה. אתה זוכר?
אמרת שמעולם לא הרגשת קרוב יותר, לא רק אלי. גם לעצמך.
את מה שאני אמרתי, אתה זוכר?
אמרתי לך מראש שזה משחק יפה מדי לשחק בו ושדברים משתנים.
אתה אמרת לא. יש דברים שלא משתנים.
אז מסתבר שדברים כן השתנו. טיילנו על החוף, אתה זוכר?
החזקת לי את היד ואמרת שלעולם לא תרפה.
היה לי קר, אז נתת לי את הז'קט שלך, ואמרת שלעולם תגן עלי.
אתה זוכר?
אמרת שתעשה הכל בשבילי. שכל נגיעה קטנה שלי מעבירה אותך עולם
ומעבר. הבטחת. הבטחת שזה לא ישתנה.
במשך תקופה העולם היה יפה. אתה זוכר?
אני יודעת שאתה זוכר. ואף אחד לא מבין. כי הם מסרבים להאמין
ולשבור לעצמם את הסטיגמה הידועה של מה שאתה.
ורק אני יודעת. וכמובן שאתה יודע, אבל אתה מודה בזה אך ורק
בפני עצמך, אז אני נשארת לבד.
רק אני אזכור את איך שהסתכלת עלי, והדברים שחלקנו יחד והמילים,
שלעולם ועד ישארו אמיתיות ונצחיות בשבילי, לא משנה כמה פעמים
אני אמשיך הלאה.
וזה נכון. המשכתי הלאה.
ואתה?