כתבתי לך מכתב פרידה.
ישבתי על הקו הנעים בין המים לחול בסיני,
נפרדתי ממך, משלחת אותך אל האופק
וכתבתי לך מכתב פרידה.
על הדף מפוזרים כתמים של דמעות
שחתמו את כל העיסקה.
אבל עכשיו, אני לא מסוגלת לקרוא את המכתב הזה.
יודעת שכבר לא אירדם בזרועותיך,
וגרוע מכך, לא אקום בזרועותיך,
אבל לא מצליחה לקרוא את המכתב.
הוא שוכב לו שם, כתוב על אחד הדפים בין רשימות
ומכתבים אחרים שכתבתי,
במחברת הירוקה.
היא שוכבת על המגבר בצד החדר,
ואני, שוכבת על המיטה,
בוהה במחברת הירוקה,
ולא מעזה להתקרב.
לפעמים אני אוזרת אומץ ואוחזת בה לרגע, מדפדפת לדף
הראשון, מחייכת מאיזו רשימה ישנה, אבל במהירות זורקת
את המחברת לפינה אחרת, רחוקה ממני.
אתה רחוק ממני כבר
מודעת לעובדות, יכולה גם להגיד אותן בקול,
אבל לא יכולה, לא יכולה לקרוא את המכתב פרידה שלי,
ממני, לך.
11.04 |