לך. באשר את.
אני 'שולח' כאן את המכתב כי זה חזר אלי בלילה של אתמול. כמו
רסיסי טל שיורדים כל הלילה ונעלמים עם אור ראשון. משאירים רק
זכרון...

"עכשיו זה שוב אני. אחרי שהמסך יורד , אני נשאר קצת ,
להתבודד.
מסתכל על קירות האולם , העולם - ולא מבין איך זה נגמר לפני שזה
היה אמור בכלל להתחיל.
ואצלך הכל כרגיל - יום רודף יום. סגריה רודפת סגריה.
אני קם בבוקר ומסתכל לראי. מזהה את עצמי שוב - אחרי הרבה זמן
שלא זיהיתי , עם הריקנות הישנה הזו מבפנים. חזרתי להיות מה
שהייתי פעם. מה שלא רציתי - נעלם. מה שכאב לי בלב כל כך , מה
שנתן סיבה לקום בבוקר ונתן חלום בלילה!!

אני נזכר בטיול ההוא ,שבו הבנתי שהלב שלי כבר לא כל כך שלם.
אני מסתכל מהצד - כולם נהנים ורוחצים בים ובבריכה ואת איתם.
בערב לבשת את המעיל שלי כי היה לך קר. כשחזרתי הביתה לבשתי
אותו והצמדתי אותו לחיקי חזק חזק עד שיכולתי לנשום אותך. להריח
את הריח הזה שיש רק לך. יכולתי כמעט להרגיש אותך. את שיערך
המתנפנף ברוח ומלטף בלי משים את לחיי הסמוקה ואת עינייך שמבטן
חודר אל תוך עימקי נשמתי. אל המקום ממנו אני חי.כותב.
אהבתי אותך. פשוט אהבה. מכף רגל ועד ראש - פשוט אהבה. וזה היה
כל חטאי. כל עוונותי היו בעצם רגשות... לעזאזל!!!

ועכשיו זה שוב אני. אחרי שהמסך יורד אני נשאר לבד. גם את לבד.
שנינו לבד אך לא יחד - זה גם לעולם לא יהיה יחד. אני כבר לא
אוהב. נגמלתי...
ועם כל זאת אני זוכר. זוכר כמו את הטיול. כמו את הפעם הראשונה
שראיתי אותך - והמלאכים עדים לי שבאותו רגע ליבי נפל לתהןם שרק
לא מזמן נמצאה תחתיתה. את פשוט ישבת שם וסביבך ברא אלוהים עולם
- תוך כדי שהוא מתאים כל דבר ליופי שלך...שמים , שמש , קשת
בענן , שדות חיטה זהובים ואת הירח. כל כך את הירח...שאפילו
הצייר הטוב בעולם לא יכול לצייר דיוקן שלך , חשבתי באותו הרגע
, כי איך אפשר לצייר משהו מושלם???

אך מאז עברה שנה ואולי יותר - ונגמלתי אני אומר לך , כמעט.

הסוף , אני הולך בשביל עפר , שעת ערב , השמש שוקעת בהרים ואני
מתמלא געגוע לדבר לא ברור , לא קיים - אך עם זאת אין סופי.
חלומות שחלמתי , להיות איתך , הרי ישנתי המון באותה תקופה כי
ידעתי שאחלום אותך - ובחלום אנחנו יחד. חזק שזה מפחיד
לעיתים...

זהו , בערך. אם מישהו יקרא את המכתב הזה הוא עלול לחשוב שאני
משוגע....ולמרות שלפעמים הרגשתי קרוב לכך...אז לא!! אני סתם
אחד. סתם אחד שנפל בפח האהבה והתאהב בדבר היפה הזה שנקרא את.
נגמלתי. אני אומר לך. כמעט.   "
בתקווה שאי פעם תביני..באשר את.