שמי אחה'צ בהירים
מכוסים ענני רכות
בתוך שדה גבעולים ירוק
יושבת תינוקת שקטה.
טיפה רכה של חורף
פוגעת בקצה אפה
עיניים קטנות נפקחות משינה עמוקה
חיוך משוח על שפה.
אצבעות רכות
אוחזות שמלת תחרה
לבנה
דקיקה
המנטפת טיפות
בפנים הרכות
נרקמות צהלות
בחוטי רקמה
של אושר.
כף יד פרושה לרווחה
מאספת גשם מתוק.
אל שמיים תכולים
מחייכים פני תינוק.
"הוא חזר!" לוחשת לנמלה קטנה.
"הוא חזר!" מפנה קריאה אל תלתן ירוק של גינה.
כמו נסיכה נעולה במגדל בשמיים
שחיכתה לנסיך שישוב
כך חלם,
שנה ארוכה
לב כאוב.
להזכר מחדש
בהרגשה המוכרת
המתוקה.
לדעת שחזר, והוא כאן
ולא תהא עוד מיתה.
"חזרת", לוחשת.
הוגה בשקט כל הברה.
"כמו שהבטחת."
"כמו לפני שנה" |
