זה היה לילה גשום ושטוף שמש , דורון שמשירי יצא עם דודו החורג
להצגה שנקראה "דודו הפרפר המדבר מהאף." שניהם לא ממש נהנו מן
ההצגה אך גם הם לא התחרטו על גיחתם אל הכרך, זה היה שינויי
מרענן מחיי היום יום השגרתיים והמשעממים  להפליא, שניהם הבינו
כי אפילו שינוי רע יש בו מין אווירה חגיגית כזאת כמו ראש השנה
הדרוזי שאן ממש חגיגות אבל מבינים שיש משהו שונה באוויר .
משחזרו שניהם אל דירתם הכתומה בפרברי האוכלוסייה של העולם
השפוי, התיישבו שניהם מול המקלט היחידי של שמשירי ודודו מן
הטירוף והשיגעון: הטלוויזיה, כן זה מה שהחזיק אותם בעולם כבני
תמותה ולא שלח אותם למקומות היותר חשוכים של הטעות החמורה של
הטבע הנקראת בני האדם. אומנם שניהם ידעו על מה מדובר ברמיזות
אלו אך עם זאת הייתה גם הבנה עיוורת בניהם על מה שצריך לקרות
כשאנשים בסביבה או לפחות אנשים שאינם מכירים, אנשים אשר אינם
מן הקבוצה המצומצמת הנקראת דודו של  שמשירי ושמשירי עצמו.
באותה שעה, שעת לילה מאוחרת שידרה הטלוויזיה תוכנית למבוגרים
שלא עניינה אף לא  אחד מגבוהי הקומה של טעות הטבע הזו. חוץ
מילדי העולם החופשי לתוכנית הזו לא היה אפי לו זוג עניים אחד
שקופסאת הג'לי שלו, המכונה מוחו, גילתה עניין ולו הקל שבקלים
באנשים המרצדים על  המסך מלעה ומטה. כאילו המציאות העגומה וים
זאת הורדרדה של חצי הכדור המערבי דומה במעט לנעשה מול עיניו
האלקטרוניות של ילדיו המתבגרים של דור הציניות שחי בחורים הללו
שהוריו מכנים דירות.
לאחר מספר לא מבוטל של דקות מול המדריך הטלוויזיוני לחיי האהבה
של בני האדם, פנו שמשירי ודודו החורג למעשי חטא גשמיים שעל פי
רוב גורמים להשלמת הגזע הנורא הזה, אך במקרה זה יש סיפוק מחטא
ללא צורך לשאת בתוצאות המחפירות, אולי מכיוון ששמשירי והחורג
עשו זאת לא כשאר האנשים המכנים עצמם ישרים, אלא  בדרכה הפתלתלה
של האהבה אשר שמצליחה להחיות את השגרה מן השיממון התוקף אותה
לא מעט בתקופה האחרונה וזו שלפניה.
בבקרו של זה , אחרי כחמישים דקות של גשמית קמו דודו של שמשירי
והוא עצמו מנחירותיהם המתקתקות ופנו אל דרכם להישאר  בחיים
ולשמרם בדירה עם אוכל לא מזין בפיהם. כך בדרכם אל העיר הרעננה
של הבוקר עצרו הם כדי לנפח את בטנם בסופגניות וחלב  מהול
בקפאין. לאחר מכן הלכו כל אדם באשר שניהם לדרכו לעבודה. דודו
של שמשירי עבד כשליח הציבור לריסון עולמם המשונה אך המדהים של
ילידי חטיבת הביניים העירונית כמורה למדעי הרבייה,  ואילו
דורון שמשירי נתן את שירותיו כחידונאי בקו ה056 הנידח של חברת
הטלפונים פושטת הרגל של המחוז. לאחר  שעות של ישיבה מול
המיקרופון בהקלטות של חידות מטומטמות להפליא , חזר שמשירי
למקומו בעולם אותו הוא מכנה ביתו. לעומתו דודו החורג היגע
אחריו מכיוון שאותו יום התנהל יום הורים בבית ספרה של העיר,
ודודו החורג נאלץ להישאר כדי להסביר לנחותי העם וחכמי העם כאחד
מדוע יצירת מבושיהם קיבלה נכשל במבחן זה או אחר ומדוע יש צורך
שפסיכולוג מנוסה יערוך הסתכלות מקיפה בפרי בטנם הרקוב של
יקיריו המזדקנים של עולמנו. ואילו הם , הבוגרים לכאורה בעולם
ספק שפוי ספק משוחרר על תנאי מבית החולים לבריאות הנפש , הם
צועקים ומאשימים את כל העולם בכישלונם החרוץ להפיכת דור ההמשך
לדור טוב יותר מהוריו המשמינים ומקריחים כאחד.
לאחר שעות על גבי שעות של גידופים הדדיים חזר דודו של שמשירי
אל מאורת האהבים שלו שנראתה כמו לאחר הפצצה בראש נפץ לא
קונבנציונלי. שמשירי ודודו החלו בארגון דירתם שלפתע הופיעה
הופיע במכשיר הקרינה שאינונו המיקרוגל אדם שסיפור חייו שסופר
בקצרה יכל לשמש תסריט לסרט אימה אחד או שנים.
הוא סיפר כרצונו בחיים הוא לצאת ליותר משינה, אכילה ובראת
ילדים, מה שפקח לשמשירי ודודו את התקווה שלהם. אך איך יתקדמו
שמשירי ודודו בעולמנו האפל והנוצץ.