"הצטערתי לשמוע על ההורים שלך, לוי." מלמל רופא בזמן שתפר לו
את המצח. "המפף," הוא מלמל בתשובה.
"תזכיר לי שוב איך זה קרה?" שאל הרופא בחוסר טאקט. "נהג
שיכור דרס אותם.".הוא לא רצה לדבר על ההורים שלו. הוא לא רצה
לדבר, נקודה.
"עם איך שהכרתי את אבא שלך, גם הוא לא היה ממש פיכח, סביר
להניח..." המשיך הרופא בנושא.
הוא לא ידע ש'לוי' כבר חצי שעה מתאפק לא לרצוח אותו כאן
ועכשיו.
הוא לא ידע ש'לוי' כבר דמיין מאה שיטות להרוג אותו.
הוא לא יודע שהוא המטרה הבאה של 'לוי'.
לאחר הטיפול, הוא הלך לבית של 'טומי'. ככה הוא אמר שקוראים
לו, אבל כמובן שזה לא היה שמו האמיתי. הוא לא ידע את שמם
האמיתי של אף אחד מחבריו, והם לא ידעו את שלו.
"טומי, הענתיקה התפוצצה, אני צריך כלי חדש ועמיד... אתה מכיר
את הסגנון שלי."
"יש לי צעצוע אחד, נדמה שנוצר במיוחד בשבילך," אמר, ופנה
לחדר האחורי. לאחר כדקה הוא חזר עם רובה.
לוי כמעט פרץ בבכי כשראה את... את... יצירת האומנות הזו. אין
ביטוי אחר שיתאר אותו.
"כמה?" הוא פלט בצרידות. טומי נקב במחיר. שריקה נפלטה משפתיו
של לוי. גם עם הירושה שהוריו השאירו לו, אין לו מספיק כדי
לקנות את מכסה העדשה.
"יש סיכוי, הקלוש ביותר, שאני אקבל הנחה?" טומי הניד בראשו
לשלילה, "יש לי עסק לנהל.. אבל אם תעשה לי טובה קטנה, אני
יכול לראות בזה בתור מתנת יום הולדת". לא היה טעם לשאול איזו
טובה.
"מי?" הוא שאל. "פוץ אחד שמטריד את אחותי." "מה אתה רוצה
שאני אעשה? ומתי?"
"טפל בו. היום." טומי לא רצה אותו מת. אם כן, לא היתה לו שום
בעיה להגיד 'תהרוג אותו'.
לאחר כמה דקות של שכנועים, הצליח לוי לקחת את הרובה למשימה
הזאת. סיבוב נסיון.

הוא יצא מהחנות עם חפץ ארוך, עטוף בסדין. הוא הניח את הרובה
במושב האחורי, והתניע את האוטו.
כשהגיע לבניין מול ביתה של סנדי, החנה את המכונית בסמטה סמוכה
ועלה לגג.
לאחר שהתמקם, הוא בחן את הרובה מקרוב. שום סריטה, כתם. נאדה.
הוא הוציא חבילת כדורים, ובחר שניים מהחבילה - אחד לביצוע
המשימה, ואחד לחיסול המטרה - במקרה והחטיא. לא סביר, אבל
אפשרי.
על שניהם הוא צייר את סימן ההיכר שלו - להבות שחורות בתחתית
הכדור, ומגן דוד על התרמיל.
הוא שמע טריקת דלת ואנחת ייאוש מכיוון ביתה של סנדי.
הוא קפץ לכוונת, מקלל את חוסר הריכוז שלו, ובחן את המטריד.
אותו נער שאותו התכוון להוריד היום בבוקר.
הוא כיוון בזהירות, ותוך סינון תפילה חרישית, הוא סחט את
ההדק.
בהתחלה הוא חשב שהוא שכח לטעון את הרובה, או שסחט חלק מדי. מבט
זריז על הנער גילה לו אחרת - הוא שכב על הרצפה, דם זורם מאיזור
המפשעה. "בטח יש לו משתיק פנימי..." מלמל בזמן שבחן את הרובה
בהערצה פעם נוספת.
לאחר מכן, טען עשרה כדורים, זולים יותר, לתוך הרובה, ופתח באש
על קיר של בית סמוך. חוקרים גילו את המשפט "Don't mess with
Tommy" מחורר בכדורים על קיר הבניין.