השקיעה מתחילה,
ואת שוב בוכה,
שוב שכחו את היום,
למה זה לא חלום

כולם אומרים שיש לך הרבה חברים,
אבל את אומרת שהם טועים,
לא יכולה להחזיק בפנים,
את הרגעים הפגועים

לא זוכרת איך להרגיש אהובה,
ואת הסליחות שלך שאת לא נותנת,
על דברים קטנים כבר לא מוותרת,
את חושבת שאת עזובה

כשאת שוכבת במיטה,
וחושבת על מה שהיה,
על איך הכל נגמר,
איך הסוף היה כל כך מר,
ואת אף פעם לא תסלחי,
רק תזכרי ותבכי,
ולא תגידי שום סליחה,
רק בגלל כאב האהבה

מבקש סליחה שוב ושוב,
בשבילך זה לא חשוב,
אומרת דברים לא יפים,
ושוב את מנתקת קשרים

שוכבת במיטה הכפולה,
מסתכלת לכרית השניה,
רואה דמות שוכבת,
ושוב יש דימעה זולגת

לא מצליחה להרפות,
לא משנה כמה מנסה לנסות,
כולם אומרים שהחיים יהיו טובים,
אבל את יודעת שהם עצובים

כשאת שוכבת במיטה,
וחושבת על מה שהיה,
על איך הכל נגמר,
איך הסוף היה כל כך מר,
ואת אף פעם לא תסלחי,
רק תזכרי ותבכי,
ולא תגידי שום סליחה,
רק בגלל כאב האהבה

לפעמים נדמה,
כי את לא לבד,
כאילו את עם מישהו יחד,
אבל את זה אני סתם רואה

ילדה יפה,
שכאב האהבה פגע בה,
בכל החוזקה וחוזקתו,
רק בגלל אהבתו