הנה הגעתי עד הלום אך חיש מהר נפלתי לתהום, הכיצד נפלתי כך
האם שוב נפלתי בפח ? למה תמיד בי הנזק בוחר ולא באף אחד אחר ?
כל יום שעובר אני מסמן בקו ואחרי שביעת ימים אעבור עליהם בפס
זה סימן שאני כבר מחוספס התרגלתי לכלא , אך הכיצד אלוהים גם
כשאני נופל לתהום גם כאשר הנזק בי בוחר ובכלא אני מתייסר בכל
זאת
הכאב ממני לא נושר ? אלוהים אולי תיתן לי מעט הסברים בכל זאת
אני לא הכשיל שבשכילים , אוכל להבין כמה פרטים , אהיה אסיר
תודה על
המעט שבעזרה.
אתה וודאי חושב שאני מפונק , ושבכדי שאבין שאני מאושר קודם
עליי להיות מיוסר, אך אלוהיי שבמרומים , אתה ששולט בכל העידנים
למה ..
למה דווקא אני נולדתי לעולם שבו הכל מלא בדם ?
בכל פינה כאב , בכל סימטה זעקה נודענו בשם "שכונת האכזבה".
אפילו העשירים שזכו בחיים נטולי זיעה ועבודת כפיים בפתח
שעריהם
מעולם לא ניצבה ,מזילים כעת דמעה עדיין יש בהם חשק לדבר לא
נודע.
אבל אנוכי אלוהיי בסך הכל רוצה בחלק מתענוגות העולם ליטול.
האם תוכל לפתוח את ידייך כשאקרא ? האם ממני תסלק את הרע ?
התהיה מעט סלחן עמי ?.
אמת ויציב שעל כל חוקותייך איני מקפיד אך בליבי ישנו לפיד על
גלחת
האמונה הוא שומר , לא , אין הוא מוותר הוא יודע שבך אני בוחר.
אחרי כל המכאובים והקשיים האם תוכל להפחית את המיסים ?
אני לא עומד תחת המעמסה עוד מעט וישבר עמוד השידרה ואז אני
אסתלק מן העולם עם הזנב בין הרגליים ובי לא תהיה חנון אפיים.
עתה אלוהים אודה לך על שהקדשתה מזמנך לשמוע את טענות
עבדייך , אני לא צדיק ולא חובש כיפה אך בכל זאת אודה על
המתנה,
סוף כל סוף אוכל לקום בבוקר ללא חשש ,להנות מהמרגש ובסוף
החיים
אגמול לך אלוהים על כל המעשים ואשמש דוגמה לאנשים,
כעת אמצא לי מנוחה תחת צל עץ הערבה ואשיר פזמון נודע.