את זוכרת איך לחשת על פרפרים בבטן בפעם הראשונה

בתוך חורשה על שפת הים המשדר גלים שקופים,

איך הצמדתי אוזן לבטנך כדי לשמוע רישרוש כנפיים  

בשדות צהובים של רחמך שהבשיל לפי חוקי הטבע.  

את זוכרת איך רצנו יחפים על החול הנתקע בין האצבעות  

השוונו קווי אהבה והחיים המצטלבים על כפות ידיים,  

חיפשנו סימנים של תבונה במשחקי המלים המתחכמות

במחזה הראשון על הנחש, האדם והטבור של חווה.

את זוכרת איך ערב השתחל בחשאי בין יום ולילה

כיסה בעדינות צללים מתנדנדים של גופות ערומים,

איך כלב מזדמן, כולו בפרעושים לוחמניים, ליקק אוזנינו

ואיך נרדמנו חבוקים ליד המדורה מאור גחליליות.  

את זוכרת איך ערפל רטוב זחל על אדמה חמה עדיין  

בחושך הלבן ידענו שאהבה נקשה על דלת של חיינו,

היינו בטוחים שפרפרים עפים להם לנצח  

איך לא ידענו אז שנצח הוא סופי.