אני מאוהבת וטוב לי,
העולם מאיר לי פנים...
הכל יותר זורח פתאום, הכל בא לקראתי.
וכיף לי וכל מה שאני עושה נהיה יפה יותר.
ואני מאוהבת... אז ברור שיהיה לי טוב.
אבל רע, האמת המרה פרצה את גבול הטוב שגיליתי בה.
הכל רע, כמעט ואין דבר טוב,
ומגעיל וגרוע וכולם כאלה.
האמת היפה שמעל פני השטח היא כבר לא אותה אמת,
היא גילתה את פרצופה האמיתי.
היא כועסת וקורנת רוע ויורקת אש לכל עבר,
היא שונאת אותי... מתנכלת לי.
אני שונאת להישמע אומללה...
פשוט חרא לי!
כי עם כל הטוב שבאהבה... היופי, הטוהר...
יש הרבה כאב, וכרגע הוא עולה על כל דבר אחר.
האמת היא שהוא לא אוהב אותי,
וכבר קשה לא להתייחס לעובדה הזאת.
האמת היא שאני שונאת לשקר לעצמי, לזייף...
אבל קשה לי בלי להיות איתו.
תסכול עמוק... מחלחל בי כמו טיפה קרה של זיעה.
כמו דלי של מים קפואים כשזורקים אותי ישר
אל זרועותיה של המציאות המרה.
סכין שנתקעת בי וקורעת אותי מבפנים...
אף אחד לא יבין את הכאב.
זה כאב של תסכול של הלב, שכואב וממשיך לאהוב
ורוצה רק ליטוף קטן ונשיקה וחיבוק...
ועוד ליטוף מזויף, נשיקה מזויפת,
שקר של הלב לעצמו, מלטף ומשקר.
ונמאס להתאכזב... זה כל כך כואב,
ומתגבר ומחורר לי את הלב,
והחור רק גדל וגדל אבל הלב לא נשבר...
הוא רק ממשיך לאהוב וימשיך לעולם.
מר מתוק היא קראה לו ולא ידעה כמה אמת היא אמרה.
זה פשוט הוא, התגלמות האהבה.
מתוק ולא רוצים שיגמר לעולם אבל אז,
כשהכל נראה טוב מכדי להיות אמיתי,
הטעם המתוק הופך להיות מר, מגעיל, בלתי נסבל...
כמו הכאב של האהבה הזאת.
ורוצים שיחזור המתוק והטוב, הטעים...
אבל אי אפשר כי משהו מפריע, תמיד יש משהו שחייב להרוס,
ואז הכאב מפלח ומתעוררים,
מבינים שהכל היה טוב מכדי להיות מציאות.
ועכשיו רוצים לחזור לחלום וקשה להירדם...
והמשאית מתנגשת ונגמרו החיים.
במכה אחת הכל נגמר, המציאות הגיעה.
כל שנותר לקוות הוא שבמוות מפסיק לכאוב מתישהו,
שאולי למישהו כן אכפת, שכבר לא יכאב הלב,
שבמוות מתגשמות משאלות...
שמתישהו כן יהיה אפשר לקבל את כל מה שנרצה.
שמר מתוק יישאר מתוק לעוד זמן...
שתישאר כאן ואני, אפסיק לשקר לשנינו.
כואב לפעמים לאהוב...
לאהוב נמצא על אותו משקל של לכאוב...
"מי שאמיץ מספיק כדי לאהוב חייב להיות אמיץ מספיק כדי לכאוב".
נכתב ברגעי תסכול עמוק...
ברגע שנכון לעכשיו הוא חלקית מציאות מרה של החיים שלי.
אבל אני לעולם לא אפסיק לאהוב אותו...
בסופו של דבר.. אהבה היא דבר יפה.. לא?
12.9.2004
|
