הוא איננו, נשאר אני,
מותו שכל חיים, והם קידשוהו.
בוהה ברייקנות,
כשמולו על ניירות פרוסים,
שורות חסרי כל משמעות,
מאורכבות מתהיות, והן;
מילים שהוא כל כך רצה לאמר
פזורים בין חלומות,
שהוא לשווא שלא שמר.
ועל דפי נייר רבים,
הריקנות חרטה לה משפטים,
כלאה את מה שיש באין,
והכתבים, במסגרות שחור לבן אז נבלעים -
לאט, המחשבות, שוקעות בדעתי,
והוא, מכבר איננו...
ובו, כבול אני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.