כל הרוח הזו וכריסטה לודויג שרה שירים על מות ילדים
השמש בעיניים וחתול שחור רובץ כגוויה על הדשא
מחשבות שמתפזרות כזרעונים ברוח הפרצים אובדות
והשינה המטושטשת של הלילה שהיה ארוך אך לא מספיק

כמו זיכרון אחד שמכיל בתוכו את כל משמעויות הבריאה
ומחליק וחומק חשוב מכדי שיוכלו להחזיקו אצבעות יציבות
רועד כמחלה מידבקת בנימי הדם והצלילים הללו
סופרן מתוח גבוה עם הלמות פטישים ברקע

העישון של סיגריה אחת יותר מידי בשעה לגמרי מוקדמת
וכל השמש הזו בעיניים שמכסה על כל השאר
מתחת למחשבות ישנם דברים אחרים כמו שחקנים מתארגנים מאחורי מסך
של בד
אין במאי להצגה הזו, אני הבמאי להצגה הזו, אין לי כשרון

כמו להתרווח על כרית רכה ולהביט לצידי הגוף על הצבעים שיצר
האור
האדום שכמו חשמל הוא זורם בסמטה שנוצרת ביני לבין הקיר - אני
צולל שוב לשינה
אל תעירו אותי הרוח הזו מפריעה לזרמי התודעה
אני צריך מישהו יפה שישלח לי קצת כוח נראה שכבר נגמר לי המזל

לא נורא זה רק בוקר מאוחר דברים טובים עוד עלולים לקרות היום
יכולתי לפגוש נערה עם שכמות של ברזל ואצבעות של קטיפה
ואולי היא הייתה מנגנת לי נוקטורנו של שופן בפאב עטוף עשן
אולי הייתי מתאהב בה מייד כמו בשמש ובקול של כריסטה ושוכח מכל
היתר