היא ישבה שם בפינה. כמו בכל פעם. ישבה לבדה, ושתקה. לא הוציאה
מילה.
היא לא כמו שאר הבנות. כנראה היא אוהבת להיות לבד. היא אף פעם
לא מדברת. בשלוש שנים האלה שאני רוקדת  איתה באותה הקבוצה,
שמעתי אותה מדברת אולי פעמיים. כשהיא רוקדת, היא רצינית כזאת,
מרוכזת בעצמה ולא צוחקת או מדברת עם אחת הבנות כמו שלי לפעמים
קורה.
היא כאילו נמצאת בעולם שלה, בלי אף אחד... רק היא, הבגד גוף
והמוסיקה שמתנגנת ברקע...
היא ישבה שם, בחדר ההלבשה, חולצת את נעלי הבלט ומתארגנת בשקט
בשקט לשיעור הבא. בזמן שהיא מסתכלת בשעונה כדי לדעת עוד כמה
דקות נותרו לסיום ההפסקה, כל שאר הבנות מדברות, צוחקות,
מחליפות סיפורים וחוויות מבית ספר או מהמסיבה שהייתה ביום
שישי, ומרכלות על כל בן אפשרי.
פעם ניסיתי לפתח איתה איזה שיחה קטנה, אך ללא הצלחה גדולה...
בזמן השיעור, כשחצי מהבנות שואלות שאלות כי לא הבינו איזה
תנועה, היא אף פעם לא שואלת, רק מקשיבה ומתאמנת לבדה על הצעדים
והתנועות שוב ושוב... בלי עזרה מאף אחד...לבד.

כנראה שטוב לה ככה- לבד. בלי אף חברה. רוקדת בבועה של עצמה.