לפני כשבוע הלכתי ברחוב, האוויר היה קריר ועם זאת תחושת היובש
על שפתיי התחילה להציק לי. זמזמתי את השיר ההוא, שהבחור אומר
לבחורה שהוא לא יעזוב אותה לעולם. הייתי קצת מאושרת, קצת
עצובה, אולי בגלל שבדיוק בשניה הזאת טיפה קטנה נפלה עלי
מהשמיים.
כשהגעתי ליעד שלי הבחנתי בבחור גבוה ורזה עם עיניים גדולות
ושחורות שהיו נעוצות בי מהרגע בו נכנסתי לחנות. לאחר כמה דקות
הבנתי שהוא המוכר בחנות. למרות שהוא קצת הפחיד אותי וכיוון
שנורא רציתי את המפה החדשה והמעודכנת של כל השבילים בא"י,
ניגשתי אליו.
"שלום, במה אוכל לעזור לך?" הוא שאל בחיוך.
"שמעתי שיצאה מפה חדשה של כל השבילים", השבתי.
הוא הסתובב 180 מעלות ומיד נתן לי את המפה. הכריכה של המפה
הייתה בצבע סגול, ובאותיות בצבע תכלת היה כתוב: "לאן שרק
תרצו". אמרתי לו תודה, יצאתי מהחנות והתחלתי לצעוד לכיוון ביתי
שהיה במרחק שני רחובות משם.

"מה את רוצה ליד החביתה?" הוא שאל אותי בדיוק בשעה שמונה, שזו
השעה בה אנחנו אוכלים כל ערב. אמרתי שכמו תמיד עגבניה תספיק.
למחרת קמנו, ובדיוק כשהיה אור ראשון בשמים יצאנו לדרכנו בשביל
מספר 42, לפי הסיפור זה אחד השבילים הכי יפים בארץ, כי שמה,
במקום שבו הנחל מתפצל לשניים וכל העמק נפרש מתחת לו, אפשר
לרגוע עד שקיעת החמה.
ובאמת כך היה.
עכשיו ערב והשעה שמונה, בעוד רגע יובל ישאל אותי מה אני רוצה
ליד החביתה שלי ונראה לי שדוקא היום בא לי לשנות ולהגיד לו
מלפפון. כבר שמונה חודשים אני ויובלי שלי מטיילים ביחד, הספקנו
כבר לעשות את כל הנגב ועכשיו מגיע לנו גם קצת ירוק בעיניים.
אני חושבת שבאותו ערב שנכנסתי לחנות והרגשתי אושר בלבי, ידעתי
שמשהו גדול הולך לקרות לי...

אחרי כמה צעדים הסתובבתי וחזרתי לחנות, המוכר כבר היה בשלבי
סגירה אבל כשהבחין בי, נראה היה כי לרגע קיבל פיק ברכיים.
"איך קיוותי שתחזרי."
"למה?"
"מהרגע שהמפה החדשה יצאה אני קורא בה כל יום ורק מחכה שיהיה לי
עם מי לחוות את כל הריגושים האלו."
"וואו, זה מצחיק, גם לי עלתה המחשבה עם מי אני אסע."
בהתחלה חשבתי שהוא סתם מתבדח אתי אבל לאט לאט הבנתי שהוא ממש
רציני.
"מה שמך?"
"יעל."
"יעל, את רוצה לבוא איתי למסע מסלולים ושבילים שמעולם לא
הכרת?"
לרגע היססתי, אבל לאחר מכן חשבתי לעצמי שאין לי מה להפסיד.
"לאן ניסע קודם?" שאלתי אותו בהתלהבות.
"לאן שרק תרצי!!!"

כבר שנה וחצי אני ויובל חולקים את אותו הבית. בעוד שבוע אנחנו
מתחתנים, אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו לא היה לי מספיק
משעמם באותו ערב כדי לצאת בלילה ולקנות את המפה.
היום אני יודעת שאיתי ועם יובל זה יותר חזק מכל דבר אחר, בכל
יום אני מגלה עוד איזה מסלול או שביל שמרתק אותי אליו בכל פעם
מחדש.