"כתוב כאן בהורוסקופ שאירוע אקראי יכול להוביל אותך לאהבת
חייך, ראית את זה?"
הנהנתי מבלי להתיק את עיני מיו גראנט מכורבל עירום במיטה ואנדי
מקדואל מסתכלת עליו במבט ממזרי.
"נו, קרה לך משהו אקראי היום?"
"איילה מותק. קראתי את זה כבר בבוקר. כל היום חיפשתי אירועים
אקראיים ושום דבר לא קרה. תראי איזה עיניים יש ליו גראנט. למות
עליו."
איילה לקחה את השלט וכיבתה את הטלוויזיה. "איך את יכולה לראות
את הסרט הזה כל כך הרבה פעמים? בואי תכיני לנו משהו לאכול בזמן
שאני הולכת להתקלח."
עשיתי חשבון מהיר שלהכניס גבינה צהובה בין ארבע פרוסות לחם
ולדחוף לטוסטר לוקח חמש דקות, כך שיהיו לי עוד עשר דקות כדי
לראות איך יו גראנט, האידיוט המקסים, נפגש עם אנדי ברחוב.
הדלקתי שוב את הוידיאו והתכוננתי להתרווח על הספה כשאיילה
הופיעה שוב.
"לא אמרת שאת הולכת להתקלח?" לא ניסיתי להסתיר את מורת הרוח
מקולי. שתלמד לא לקלקל לי תכניות.
"יש לך הצפה באמבטיה." היא עמדה ביני לבין המסך.  "תכף זה מגיע
לחדר השינה."
למרבה הצער היא צדקה. שלולית גדולה נקוותה בין האסלה לבין
הכיור. "לא נורא," אמרתי. "נשים את העיתונים שתכננתי לזרוק
במיכל-המחזור לפני חודש. זה יספיק לשבועיים שלושה. אחר כך
נראה."
איילה לא התייחסה לדברי. היא גחנה לעבר השלולית, טבלה בה אצבע
והריחה. אחר כך הרימה את עיניה אל התקרה. "זה בא מלמעלה,"
פסקה. "מי גר למעלה?"
"איזה יו"ד גורן." מלמלתי בחוסר חשק. הנה הלכו לי כל התכניות
לאחר צהרים.
"איזה שם מוזר זה יו"ד." היא הביטה בי בתהייה ואחר כך ממש לנגד
עיני לקחה את המגבת הנקייה האחרונה והטילה אותה לתוך השלולית.
"מה כל כך מוזר ביו"ד?" אמרתי בכעס. "אולי זה יחזקאל, ירמיהו,
ישעיהו, יונה. לכי תדעי. וחוץ מזה עכשיו הרטבת את המגבת שהיית
אמורה להשתמש בה."
איילה לא התרגשה. "את עולה למעלה או שאני צריכה לעשות את זה
במקומך?"
נהמתי משהו מתחת לשפמפם שקרוב לודאי החל לצמוח לי בחודשיים של
הזנחה, ופניתי אל דלת היציאה.
"רק רגע!" איילה חסמה את דרכי ונעצה בי מבט חמור. "איך זה שכל
היו"דים הם שמות של נביאים?"
חשבתי באותו רגע שבאמת זה קצת מוזר, אבל לא הבנתי למה זה חייב
לעכב אותי בדרכי למעלה.
"אין לי מושג," אמרתי את האמת, "ואם תמשיכי לעמוד כאן, אני
חוזרת לראות איך יו גראנט מציע נישואין לאנדי. בגללך הפסדתי את
זה."
"לא בגללי. בגלל הנזילה," תיקנה אותי איילה ולא זזה ממקומה.
"תגידי, יו"ד גורן הזה, יש לו איזה אישה או ילדים?"
חיטטתי לרגע בזיכרוני. "לא ראיתי אף פעם ילדים עולים למעלה,"
אמרתי מהורהרת. התחלתי להבין לאן איילה חותרת. "וגם לא אישה.
כלומר, לא מישהי שיכולה להיות גברת יו"ד גורן."
"את רואה!" קולה של איילה רטט מהתרגשות. "זה האירוע האקראי
שההורוסקופ שלך ניבא."
"נזילה באמבטיה? זה קורה לי בכל דירה, חודש אחרי שאני נכנסת
לגור בה."
איילה נופפה בידיה בחוסר אונים. "איך את לא רואה את זה! תחשבי
על שם הסרט שראית, אה?"
הנדתי בראשי.
"ועל השחקן הראשי, אה?"
המשכתי להניד בראשי, בתקווה שתחשוב שמשהו עובר בו.
"איילה הורידה את משקפיה ולטשה בי מבט ינשופי. "זאת לא מקרי."
"ואם זאת תהיה דווקא הלוויה?" שאלתי בקול חלוש, אבל איילה לא
הקשיבה. היא אחזה בזרועי וגררה אותי לעבר חדר השינה, מטלטלת
בנחישות את זרועי.
"שבי כאן," ציוותה עלי ומייד פתחה את הארון והחלה להטיל את
תכולתו על המיטה. "איזה זבל" מלמלה לעצמה. "הכל כאן ג'ינסים
מימי הדינוזאורים. תראי את הטריקואים האלה. חשבת פעם למסור הכל
לצדקה?"
לצדי גבהה ערימה של כל בגדי האהובים, שאספתי בשקידה במשך שנים
ארוכות. "מה את רוצה לעשות עם הבגדים האלה?" קטעתי את מלמוליה
הבלתי פוסקים.
"להלביש אותך כמו בנאדם. את לא עולה למעלה בסמרטוטים האלה."
לבסוף שלפה שמלה אותה טמנתי מתישהו במעמקי הארון. "הנה, סוף
סוף משהו לביש." היא ניערה שמלת שיפון דקיקה בגוון ירוק-רעל
שקניתי פעם ברגע של אובדן שפיות. אחרי סרוק ואיפור קפדני,
כשרגלי כבר מדשדשות במים שהמשיכו לדלוף בעקביות, יצאתי בדרכי
אל הנביא מהקומה השלישית.
את הדלת פתח דובי עגלגל ומקריח, חמוש במשקפיים בידו האחת
ובעיתון מקופל בשנייה. הוא בהה בי בעיניים כחולות
אה-לה-יו-גראנט ואני בהיתי בו בחזרה בעיני עגל. שמעתי את איילה
משתעלת עמוקות מהקומה שלמטה והתעוררתי מהטראנס.
"היי," אמרתי.
"היי," הוא ענה.
"אני השכנה מלמטה."
"נעים מאוד."
"יש לי דליפה."
הוא סקר אותי במבט מבוהל.
"באמבטיה שלך", הזדרזתי להרגיע אותו. הוא לא נראה רגוע.
"אין אף אחד באמבטיה שלי," אמר בקול מוטרד.
איילה הופיעה לצדי מחייכת בקלילות. "המים מהאמבטיה שלך דולפים
לתוך הדירה של החברה שלי, אני הולכת לראות. אולי תרגיע אותה?
היא נורא מבוהלת." איילה נעלמה בניפנוף תלתלים בתוך הדירה של
יו"ד, ואני עמדתי שם כמו מומיה קפואה בתוך שמלת השיפון. הוא זז
הצידה ואמר  משהו לעצמו, אחר כך הלך וחזר עם כוס מים. "יהיה
בסדר, יהיה בסדר," קירקר בקול שאמור היה כנראה להיות מרגיע,
תחב את הכוס לתוך כף ידי ואץ אל חדר האמבטיה שלו.

את השעה הבאה ביליתי בישיבה סקסית על הספה שלי: כוס בידי האחת,
השנייה מונחת בעדינות על ירכי, רגלי משוכלות ועיני מעפעפות
במסתוריות בכל פעם שיו"ד חלף בסערה בדרכו מהדליפה שלי אל זו
שלו. נחלצתי ממקומי רק כדי לפתוח את הדלת לאינסטלטור שהתעלם
באופן בוטה מתשישותי המעודנת, ושלח אותי לסגור ולפתוח את הברז
הראשי.

בערב צנחנו איילה ואני מותשות על הספה.
"חמוד היו"ד הזה שלך," מלמלה.
"הוא עוד לא שלי," הזכרתי לה וחשבתי דוקא על האינסטלטור.
"יהיה, יהיה. עכשיו צריך קצת סבלנות. תני לו לעשות את הצעד
הבא."

כמו בכל בוקר, בדק יורם את ההסתברות שיפגוש אשה שתעיף בו מבט
שני. את התשובה מחק מהמחשב בניד ראש ספקני ויצא לעבודה. ליד
הדלת בקומה מתחתיו נעצר בהיסוס. הוא חשב על זוג עיניים חומות
צוחקות ותלתלים פרועים ותהה אם שכנתו הגנדרנית תיאות לתת לו את
מספר הטלפון של החברה שלה. בחיוך מלא תקווה ירד בדילוגים ונעלם
במורד הכביש.





תודות לחברי הסדנה ה-50 ולחברי פורום שולחן עגול
http://hydepark.co.il/10887