הגעתי למסקנה והחלטתי להוציא אותה בבכורה עולמי, ראשית למען
הסדר בראש לי. אני מרגיש באופן פתאומי כבר זמן מה שאני סוחב
יותר מאישיות אחת בגופי, כולן כהן איתי, אותו האדם אותן
התכונות הבסיסיות אבל התכונות האחרות משתנות.

ראשית אתחיל בהקדמה למען הסדר הטוב, אני קם בבוקר בבית, הולך
לבית הספר, לאחר מכן לאימון שחיה, ואח"כ חוזר לבית, וישירות
לאחר מקלחת וארוחת ערב- למחשב- ICQ ו/או לפרסם כמה יצירות
בבמה. ולעיתים קרובות נוסע למחנות (מש"צים, וכל מני שטויות).

ועכשיו מה אני בתוך כל אחת המסגרות-
אני קם בבוקר בתור איתי שלו כהן, ילד שמתעצבן כמעט מכל מילה
שניה של אחיו הצעיר, מהאחים האחרים כמעט ולא מתעצבן. שותה שוקו
לוקח 2 תיקים (כבר דוגמא לשני דברים יותר מדי לאדם אחד), אחד
לבית הספר השני לאימון שחייה ישירות אחרי הלימודים- ורץ
לאוטובוס.
מהרגע שבו כף רגלי דרכה באוטובוס לבית הספר, מאיתי שלו כהן,
אני הופך לאיתי כהן, עוד ילד בתיכון בכיתה עיונית, ויותר מזה
נחשב לחרשן למרות שאינני ממש כזה, שכחתי איך עושים ש"ב כבר
בכיתה ד' ולהתכונן שכחתי איך עוד לפני כן, פשוט לא מסוגל
להתרכז בלימודים אחרי הלימודים. במהלך הלימודים אני הופך ל
'משורר' יחד עם חבר וכותבים שירים מתי שיש מוזה. בקטע הזה של
היום (להלן הלימודים, זה די מצחיק לכתוב להלן כמו במכתבים
הרשמיים) בולטות מספר תכונות, די שקט אך משתתף, לא מסוגל
להרביץ ולא נעלב משום גינויים מצד החבריה מהשכבה.
אחרי הלימודים כשאני נוסע לשחייה אני עובר שינוי מהיר מאיתי
כהן, לאי.טי כהן. שם אני ילד פטפטן גדול, שמדבר הרבה שטויות,
במצב כפית כמעט באופן תמידי ומתנהג לעיתים כמו אידיוט יחד עם
חברי הטובים ביותר ולנטין ואור אלוני (להלן אלוני,
אלוני-מן/גראס מן - אנימציה + שיר עליו), יחדיו אנחנו צוחקים
על שטויות, ואפילו ממציאים בדיחות על סמים (רק כשאנחנו באימון,
מחוץ אנחנו רגילים).
כשאני חוזר לביתי, שוב אני אותו איתי שלו כהן, מכור לשוקו,
ומתעצבן מכל הגה וצליל שיוצאים מפיו של אחי (לעיתים רחוקות אף
מחטיף לו מעט).
במחנאות אני הופך לאיתי אי.טי כהן, לפעמים מכנים אותי אי.טי
לעיתים איתי, תלוי מה נפלט מהפה. מרגיש כמו שילוב של הכל, שקט,
מבט תמים, לעיתים זורק משפטים ציניים לאוויר, כשאני מדבר אז
מדבר שטויות ואף עלול לצחוק מהן ודברים נוספים.
ב ICQ האישיות שלי היא לפי מי שאני מדבר אתו, אם הם מהשחייה,
בית ספר, חברים הכי טובים או מה שלא יהיה.
ארבעת המקרים שהזכרתי אינם היחידים. יש לי גם את התכונות
האמיתיות שלי, שככה אני עם הרוב, והחברים הטובים ביותר,
אופטימי, רגוע, שונא אלימות, ויכלתי להמשיך ולתאר אך כמו רוב
האנשים שאני מכיר גם לי די קשה לומר תכונות אישיות (מכאן אתם
יכולים להסיק שכתבתי את כל 'היצירה' הזו בקושי רב).

ככה בערך, פחות או יותר (ייתכן שהחסרתי דברים בלא משים), נראים
חלקי חיי. אני מאמין שמה שגורם לפילוג התכונות הוא העובדה שבכל
פינה, מוסד וכו' האנשים מסביבי שונים לחלוטין ומצפים ממני
להתנהגות שונה, ואולי אפילו השם שמכנים אותי או מכירים אותי בו
שונה.
עוד סיבה כנראה היא העובדה שאני מרגיש לעיתים לא שייך בשלמות
לשום קום מהדברים האלה, אולי "הפיצול" שלי גרם לעובדה או אולי
העובדה גרמה ל"פיצול" אינני יודע אך זהו מעגל בלתי נגמר. בכל
אופן אלו הסיבות שלדעתי אני מרגיש לא שייך בשלמות לשום מקום
(מלבד העובדה שאני משנה מעט את התכונות שלי):
א. בבית אני לא מרגיש ממש בעניינים, אולי כי אני לא נמצא בו
הרבה (בית הספר, שחייה וכו')
ב. בבית הספר אני מרגיש יותר מדי שונה - נחשב חרשן, שומע שירים
ישנים, היחידי מכל בית הספר שהספורט שלו הוא שחייה ואולי יש
עוד סיבות רק שאני לא בהכרה מלאה אליהן.
ג. בשחייה, כמו בבית הספר, אני היחידי, היחידי שגר ולומד בעיר
ולא בקיבוץ, מושב או מושבה. בזמן שכולם צוחקים על המורה
למתמטיקה מהבית ספר שלהם, או על ילד מהשכבה שלהם, אני מרגיש רק
יותר לא שייך ולא מבין סביב מה הדאחקות, ממש כאילו באתי מעולם
אחר (בגלל זה הם קוראים לי אי.טי? כנראה שלא, כי אי.טי זה פשוט
סתם קיצור של השם איתי באנגלית).
ד. במחנאות אני שוב, לרוב יחיד מהעיר שלי, לרוב בלי החברים הכי
טובים שלי, אנשים שונים לגמרי, והתוצאות - מוזכרות (אני מקווה
שבמידה מספקת).

אז אני מקווה שלא שיעממתי את מי שעזר אומץ וקרא את כל זה, אני
חושב שהפיצול אישיות הזה די מעניין, אך אינני מבין גדול בנושא
וייתכן שזהו אולי סתם עוד מקרה נורמלי, או פחות נורמלי, בכל
מקרה אני מרגיש קצת מפוצל, מפוזר.
אז האמנם סובל אני מפיצול אישיות?