(לזכרו של פסנתרן הג'אז הצרפתי מישל פטרוצ'יאני ז"ל)

כל האהבות שלעולם לא אוהב
כל השמחות שלעולם לא אשמח
כל השקיעות שמהן לא אבכה
כל הריחות שלא ישירו לי
כל הבשמים שלא ינגנו בי
כל הצבעים הזועקים כולם
מתוך גרוני מתוך בטני וממצחי
כל הצבעים הבוהקים והקרים
כל הצבעים המחוקים והדוהים
כל המחיקות אשר צבעו את גורלי
כל הלילות שלעולם לא אשרוף
כל הימים שלעולם לא אספור
כל העיניים שלתוכם לא אחדור
כל הידיים שלעולם לא אוחז
כל השדיים שלעולם לא אחבק
כל הרגליים שלעולם לא אלטף
כל הלבבות שלעולם לא אמלא
כל האצבעות שלעולם לא ירעדו בי
כל האצבעות שלעולם לא יקלידו
כל ההקלדות שלעולם לא אדע
כל האצבעות והקלידים שימשיכו בלעדי
כל השפתיים שלא אטעם לעולם
כל הקולות שלא עוד  ירגשו אותי
כל הקולות שלא עוד יפתיעו אותי
כל הקולות שלעולם לא ילחשו לי
כל הלחישות שהסעירו אותי
כל הקולות שהציתו אותי
כל הקולות שציטטו אותי
כל האזנים שצוטטו לי
כל האזנים שניזונו בי
כל הקולות . כל הנפשות.
כל הנפשות שאת נפשי לא יידעו
כל הנפשות שלא אדע את נפשי
כל השעות שלעולם לא אחיה
כל הדקות
כל השניות
כל הרגעים
כל הרגעים הבלתי נשכחים
כל הרגעים הנשכחים כולם
כל הרגעים שלא יחזרו עוד
כל הרגעים הכי יפים
כל היפים והיפות
כל היופי שלא ירקיד אותי
כל היופי שלא ישכיב אותי
כל היופי שלא יביך אותי
כל היופי שעוד ימות
כל היופי שעוד יחיה
כל היופי כל היופי
שלא אשתה ולא אוהב ולא אשנא.
והלובן הזה
הכחול הזה
הצהוב הזה
כל החומים והירוקים
האדומים והשחורים
השחורים
כל השחורים
והיופי, הו היופי,
היופי בשחור.