עיר של מלאכים,
המון עיניים בוהות בי,
שולחות מלים במבטים,
מכוונות אותי.

מושכות אותי למרגלות הר,
הר התקווה שלי,
העלייה לשם תלולה.

עושה צעד קטן לעבר החלום
ומגיעה לפרוזדור ארוך,
פרוזדור הדלתות הסגורות.
הפתוחות - סגורות.

לא רואה את הקצה,
מסתובבת בצעד קטן ומהיר.
חלון, מסתכלת דרכו בעיניי השמים שלי,
הרוח קוראת לי לצאת.

ואני רואה אותו, האור שבקצה האגרוף,
קורא לי להתקדם,
לא לסגת.

ואני מתקדמת לעברו
ורואה מולי מלאך,
מלאך פורח,
עם הילה נוצצת.

קורא לי.

מוביל אותי לדלת קטנה,
בקצה האגרוף שלך.
המלאך שבתוכך לוחש לי,
להיכנס,
לא לחשוש,
לקחת סיכון.

ואני עודה צעד קטן ואיטי,
צעד בטוח,
שלם.

הצעד שמוביל לליבך.


9.10.2004