הסתובבתי חסר מנוחה סביב לבית הכנסת בזמן התפילה. כולם היו
בפנים. כולם חוץ ממני. עישנתי סיגריות בשרשרת, שוטטתי, הקפתי
את המבנה, בעטתי באבנים הנה והנה ורק קיוויתי שהתפילה כבר
תיגמר. לבסוף נפתחו שערי השמיים, נסגרו שערי השמיים ואז נחיל
עצום של חייכנים חובשי כיפות ומדיפים ריחות חג החל זורם מהמבנה
הטחוב החוצה. גל של לחשושים, דיברורים, ציעקוקים וצחקוקים עלה
מהנחיל, ועיניי תרו בו למצוא שם אותך. ומצאתי שם אותך, וקראתי
לך מרחוק, אבל לא היה לי נעים להרים צעקות חזקות ברחבת בית
הכנסת. וקראתי וקראתי ואת לא שמעת. וניסיתי להגיע אלייך אבל
נחיל האנשים היה גדול מדי ומדי ממלמל.
היה לי אקדח בכיס. לא במיוחד לצורך העניין, אבל את יודעת...
היום כדאי שיהיה לך אקדח. או אקדח, או המון קסם אישי. משהו
שיציל אותך אם תסתבך. אז לי אין קסם אישי (לפחות לא מספיק על
מנת שיציל אותי אם אסתבך), ותמיד יש לי בגרב אקדח. ואם המעמד
לא היה מהול בקדושה וברוח חגיגית אז אולי הייתי יורה באוויר רק
על מנת שתשימי לב אליי. אבל לא יריתי. עם אלוקים אני לא
מתערבב, ואיזה פדיחה חוץ מזה אם הייתי מוריד ציפור או... או
שכנה מהקומה העליונה. ובכל זאת הייתי חייב לדבר אתך. זה היה
חשוב מכדי להידחות לזמן אחר, ולא סתם חיכיתי שעות על גבי שעות
עד שכל החברה שלך יסיימו עם הצרעמוניות שלהם. בסוף ליקטתי
אבנים קטנות מחצר בית הכנסת והתחלתי לזרוק אותן לכיוונך. עם כל
אבן שזרקתי יותר ויותר התמרמרתי על שאיני פוגע ומכך שאני לא
מצליח להשיג את תשומת לבך. מבלי לשים לב התחלתי להטיח את
האבנים בחוזקה ולא בקשת, ונכנסתי לאמוק של לזרוק אבנים לכל
עבר. לא שמתי לב שעוררתי פאניקה בנחיל ושכולם מביטים בי. היה
לי מוזר שהגיעו שניים ותפסו אותי מאחורה והשכיבו אותי על
הרצפה. באותו רגע כלום לא התחבר בצורה הגיונית. ואז שכבתי על
האדמה כשמעליי רוכן בחור ירא שמיים, ואחרי דקות ספורות הגיעה
ניידת משטרה ושני שוטרים שדחפו אותי לניידת, ומכות אלה שחטפתי
מהם, ותחנת משטרה ומעצר ומפה לשם מצאתי את עצמי יושב בחושך,
בתא עם עוד שני ברנשים גדולים, ישנים, לא מבין מה קרה, מנסה
לשחזר בראשי את מהלך העניינים. כך זכרתי:
אימא שלך פגשה אותי בדרכי לשום מקום מיוחד וביקשה, אם אוכל,
לעבור ליד בית הכנסת ולמסור לך מפתח של הבית כי היא בדיוק
יוצאת להליכת ערב.

כשז'קו העיר לי למחרת במקלחות שנפל לי הסבון, בלעתי את הרוק,
והרגשתי את הזיעה מבצבצת סביב המפתח לביתך שבכף ידי הקמוצה
בחוזקה. בכל הקסם האישי שהצלחתי לגייס חייכתי ומלמלתי משהו.
אני חושב שזה היה '...תודה'.